רציתי לעוף כמו פרפר

הגיע הזמן להתנקות, להשתנות, לדחות ולהוקיע את העבר הזה.

לשכוח אותך כבר הצלחתי, אבל לא לגמריי..

אתה האהבה הראשונה שלי, אז אולי זאת הסיבה של כ"כ קשה.

זה לא שעוד יש לי רגשות אלייך, זה פשוט הגעגוע לימים האלה שתמיד ידעתי שיש מישהו שדואג לי ואוהב אותי כמו שאני אוהבת אותו - שזה הרבה, תמיד היית שם בשבילי, כל דקה איתך הייתה מדהימה, כל דקה בלעדייך היה דקה של געגועים..

שנה שלמה העברנו ביחד, והשנה שאחרי הייתה סיוט..

כמעט 5 חודשים שלמים היינו ביחד, ואז נעלמת לך לחודשיים בחו"ל..חודשיים שבהם אני התאהבתי בחבר הכי טוב שלך, והיינו ביחד לחודש, אבל הכל נגמר מהר ולא השאיר בי טעם לעוד, לא כמו שקרה אצלינו.

כשחזרת הייתי בטוחה שזהו, זה נגמר, אבל שוב חזרנו כמו מגנט, ומאז ועד לאוקטובר של אותה שנה היינו בon וOff, היו מלא נסיונות עם אנשים אחרים, וזה לא הלך טוב, וכנ"ל גם אצלך..אז פשוט היינו מתקשרים אחד לשני "מאמי בא לך לצאת הערב..?" ומשם כמו סוג של יחד, עד המריבה הבאה.כל זה קרה בנינו עד שטסת לשנה לחו"ל מהעבודה שהאבא החורג של מצא..

אבל אני לא מתחרטת על שום דבר שקרה בנינו, ואני עדיין מעריכה אותך מאודמאוד ואני יהיה שם בשבילך כשתצטרך אותי, ובכל זאת המשכתי הלאה.

אני כן מתחרטת על השטויות שעשיתי מאז שהלכת..רצית לשמור על קשר מרחוק, ואני רציתי אהבה כאן ועכשיו, אז ברחתי מהקשר הזה, למרות שהוא אף פעם לא באמת נעלם..

סיגריות, סטוצים, בגדים שגדולים עליי בכמה מידות, פסים צבעוניים בלתי קשורים בשיער, איפור שחור בעיניים וMP4 צמוד שמתוכו מתנגנים שירים של "היהודים", "אביב גפן" וכל דבר שבסגנון..בדיכאון מהחיים, לא מחייכת, פוחדת להתאהב..

נגמר.

המשכתי הלאה, האהבה מצאה אותי ולא הלכתי אחריה..ואני מצאתי אהבה, שהתגלתה בסוף כמיותרת ולא אמיתית.

והאמת שמצאתי המון דברים, אבל שום דבר לא השתווה אלייך.

בנתיים גדלתי, התבגרתי וכבר הספקתי לפרוח..

כבר הפסקתי לחפש מישהו בשבילי, כי פשוט כולם חיפשו אותי-

מליון הגבות בתמונות, התחלות ברחוב מסיבות, מקיף וכל מקום אפשרי, דלוקים עליי מאוהבים בי ואני? אני יודעת ששום דבר לא יצא מיזה.

כי אני רוצה להיות רק עם מישהו שאני אוהבת, לא עם מישהו שאוהב אותי ואני לא רוצה לבאס אותו..

אני רוצה שיהיה לו טוב, אבל אני לא רוצה לשקר לו לגבי הרגשות האמיתיים שלי, לא רוצה ולא יכולה..

וכל מיני חופרי אייסי ומקושרים ומסנג'ר וכדומה..אני יודעת מה הם רוצים, ואנלא מתכוונת לתת להם את מבוקשם..לא משנה כמה הם יגידו שחוץ מיזה שאני נראת מדהים יש לי גם אישיות מדהימה ובוגרת ובא להם לפגוש אותי,

ושניה אחרי זה מבקשים תמונה שלי בבגד ים, אה בסדר!!

שום-דבר-לא-אמיתי.

"וזו תמיד אהבה, וזה תמיד מסובך ונמאס.."

שנתיים עברו מאז שסיימנו את זה.ועכשיו אני כבר הרבה יותר מבסדר,

הכרתי מישהו חדש, אומנם בנאדם של אייסיקיו וטלפונים של פעם ב.. אבל בנאדם מדהים, שרצה להפגש, ורצה שאני אתקשר,,

אבל הוא גר רחוק מאוד ממני, וכבר לא יוצא לדבר בפלאפון מרוב העומס, ועל המחשב הוא כבר בקושי נמצא כי הוא בפנימייה.

קצת מזכיר את הסיפור שלנו לא?

וזאת הסיבה שלא רציתי לעזוב, זאת הסיבה שבאמת רציתי לפגוש אותו ולדבר איתו אבל משהו עצר אותי, החברים שלי.

אבל הם לא יודעים שזה יכול להיות טוב, הם חושבים שהוא סתם רוצה סקס|:, שהוא גר רחוק ושהקשר הזה לא יעשה לי טוב, שהוא לא באמת מתכוון לזה כשהוא אומר "אני אוהב אותך", כי אחרי הכל לא התראינו במציאות,

אבל מה יש לי להפסיד? כל מה שעברתי (ובמיוחד איתך) נתן לי ביטחון, אני כבר לא מפחדת מטעויות ואני זורמת - יהיה מה שיהיה..

ידידים? ידידים

כלום? כלום וחבל

אהבה? זכיתי

אבל בגלל כל המחשבות האלו גם אותו כנראה שאנלא יראה עוד, כי הקשר נותק, השיחות האחרות קרירות והוא מבואס כי אני לא מתקשרת ולא כלום, ולא שומרת על קשר..אבל שלחתי אסמסים לפני שאני מתקשרת כדי לראות שאני לא מפריע, בראשון הוא אמר שהוא נשאר בבית כדי לנמנם, ובשני הוא ענה לי אחרי שעה, וביחד די מעאעפן..והיום קבלתי הודעה ממנו (תשובה על מה ששלחתי אתמול בערב)  וגם אז, לא אותו דבר.והוא עוד שונא שמבאסים אותו.

אני חושבת שאני אנתק את הקשר, כי זה לא מתקדם לשומקום, החברים לא חושבים כמוני ואולי באמת הם צודקים..

שאני אמצא לי משהו חדש? או...להסתפק במה שיש?

מאמי, בא לך לצאת הערב?

אהבה זה כבר לא.