שאלתם את עצמכם: "האם היקום המתפשט שאנו רואים סביבנו הוא היקום היחיד? האם יש יקומים אחרים נוספים?"

לדעתך?

"האם יש אי שם מישהו שנראה כמוך, הקורא עכשיו את הקטע הזה?"

מישהו שהוא לא אתה, ובכל זאת הוא חי בכוכב לכת ששמו כדור הארץ.

חיי האיש הזה היו זהים לחייך עד כה מכל בחינה שהיא, אבל עכשיו, אולי הוא מחליט שלא שהשלים את קריאת הקטע? בעוד אתה ממשיך לקרוא.

המחשבה על קיומו של אני אחר, נראית משונה ואינה מתקבלת על הדעת, אבל מסתבר שפשוט נצטרך להשלים עימה. הניבוי הקוסמולוגי הנפוץ ביותר – מנבא כי יש לך תאום בגלקסיה אחרת, במרחק כל כך גדול, שניתן לכנות אותו כ'אסטרונומי'. כידוע, מספר כוכבי הלכת הוא אין סופי וביניהם יש לא רק אחד, אלא אינסוף כוכבי לכת שבהם אדם הנראה כמוך, שמו זהה לשימך והוא זוכר את כל זיכרונותיך.

אפשר לשער שלעולם לא נזכה לראות כפיל זה, מפאת המרחק. למרות שגבולות הפיזיקה הולכים ומתרחבים בהתמדה, נשאל את עצמנו, האם תיאוריה זו ניתנת לבדיקה בדרך הניסויולא על פי השאלה? האם התיאוריה נראית משונה או עוסקת בישויות שאין כל אפשרות לצפות בהן?

מדענים דנים בסוגים נבדלים של יקומים מקבילים. שאלת המפתח אינה עוסקת בעצם קיומו של רב-יקום, אלא במספר רמותיו:

אופק קוסמי 

יקומים מקבילים שבהם שוכנים כפילינו יוצרים רב-יקום. רב יקום מסוג זה – כמעט שאינו שנוי במחלוקת. מקובל על כולנו שישנם דברים שאיננו מסוגלים לראות, אבל היינו יכולים לראות אילו היינו בנקודת תצפית אחרת או שפשוט חיכינו. היקום מדי שנה מתרחב, האינסוף השלם הולך ומתגלה לנו לאיטו. הדעות הרווחות הן שכולנו נמות לפני שיתגלו לעינינו אותם הכפילים. אבל העיקרון המרכזי הינו; ובתנאי שהתפשטות היקום תשתף פעולה, צאצאינו יוכלו לצפות בהם בטלסקופים חזקים במידה הדרושה. 

בועות

מי שהתקשה לעכל רב-יקום מדרגה ראשונה, יצטרך להתמודד עכשיו עם המחשבה על קבוצה אינסופית של רב-יקומים מדרגה ראשונה. זוהי הרחבה של תיאוריית המפץ הגדול. המרחב כולו הולך ומתמתח, ויתמיד בכך לעולם ועד, אבל כמה אזורים של המרחב מפסיקים להתמתח ויוצרים בועות. נבדלות. כמו כיסי הגז הנוצרים בכיכר לחם בשעת תפיחה מספר הבועות המסוגלות להופיע בדרך זו הוא אינסופי. כל אחת מהן היא זרע של רב-יקום מדרגה ראשונה: אינסופי בגודלו. מרחק הבועות האלה מכדור הארץ עולה על אינסוף, במובן זה שלעולם לא נוכל להגיע אליהן, גם אם ננוע לנצח במהירות האור. הסיבה היא: שהמרחק בין הבועה שלנו לבין שכנותיה מתפשט במהירות גבוהה מהמהירות שבה אנו יכולים לחצות אותו. (צאצאינו לא יזכו לעולם לראות את כפיליהם בחלקים אחרים של רב-יקום מדרגה שנייה. מאותה סיבה עצמה). אם אמנם התפשטות היקום הולכת ומואצת כפי שמלמדות התצפיות החדישות ביותר, ייתכן שהם לא יזכו לראות אפילו את כפיליהם מהדרגה הראשונה.

עולמות קוונטי

רב-יקומים מהדרגה הראשונה והשנייה כוללים עולמות מקבילים רחוקים מאוד מאתנו, אפילו מחוץ לתחום לאסטרונומים. אבל הרב-יקום מהדרגה זו מצוי ממש סביבנו. אפשרות זו שנויה במחלקות, משום שהבעיה מתעוררת בבואנו לקשר זאת אל מה שאנו רואים בתצפיותינו. הֶחתול של שרדינגר הוא ניסוי מחשבתי, הניסוי נועד להמחיש את המוזרויות שבמכניקה הקוונטית ואת המתמטיקה הדרושה לתיאור מצבים קוונטיים. שבמסגרתו חתול נמצא במצב אבסורדי, גם חי וגם מת. הניסוי – מניחים חתול בתיבה אטומה; בתוך התיבה נמצא מתקן ובו אטום בודד של חומר רדיואקטיבי, שיש לו הסתברות של 50% בדיוק להתפרק במהלך הניסוי. אם יתפרק החומר, ירגיש בכך חיישן המצוי במתקן שבתיבה ויגרום לפליטת רעל שימית את החתול; אם לא יתפרק החומר, יישאר החתול בחיים. בתום הזמן הקצוב לניסוי פותחים את התיבה ואז יודעים אם החתול חי או מת, אבל מה מצבו כל עוד התיבה סגורה? התשובה המתבקשת, היא: "לא חי ולא מת, אלא חצי מזה וחצי מזה".

בואו ננסה להבין מה בדיוק אירע כאן, ניתן לראות שתיאורית הקוונטים אינה מציגה מציאות אובייקטיבית. משום שמצב החתול נקבע רק לאחר שמתבוננים בו, ולפני כן מצבו אינו מוגדר. רעיון זה נראה לא רק לאיינשטיין, אלא לרבים אחרים, כבלתי קביל. איינשטיין ביטא זו בשאלה רטורית: "האם באמת אתה מאמין שהירח אינו קיים כשלא מסתכלים עליו?" איינשטיין מצידו מתייחס דווקא לצופה. לפני פתיחת התיבה יש לצופה מצב קוונטי מוגדר, 'טרם התבונן בחתול', אחרי פתיחת התיבה הוא צופה בשני מקרים: חתול חי/חתול מת. מרגע שנכנס לשני המצבים הנבדלים הללו כל אחד יתפתח באופן נפרד בלי להשפיע אחד על השני.מכאן נובע שאנחנו אולי ראינו חתול מת ונדמה לנו כי זאת התוצאה היחידה, אולם חלק אחר מתאר עוד "עולם" שהתפצל מהעולם שלנו. בעולם השני יש צופים אנושיים הדומים לנו כמעט בהכל, מלבד, בדבר אחד – הם ראו חתול מת וגם הם משוכנעים כי זאת התוצאה היחידה. אנחנו איננו יכולים להרגיש בקיומם וגם הם לא יכולים להרגיש בקיומינו.

במילים אחרות: כל פעם שמצב של עצם גדול (כמו החתול) מקושר עם חלקיק קוונטי (אטום רדיואקטיבי) מתרחשת התפצלות. לכן עולמנו הוא אחד מאינספור עולמות שהתפצלו מאז בריאת היקום. 

לכל הרמות של הרב-יקומים מכנה משותף חשוב: ארבעתם מכילים יקומים מקבילים כברירת מחדל.

ובכן, נשאלת השאלה, האם עלינו להאמין ביקומים מקבילים?