פסטיבל הדיג׳רידו 2013. אמצע המדבר, שומקום שהוא כלמקום, צחיחות שמפתיעה בצבעוניותה ובגווניה. המדבר מארח נהדר. האנשים כאן הם ערב רב שלעת ערב רוקדים כמו כת של פסיכים ועושים הרבה שמח. משפחות, עירום, חיוכים, הפרצופים צבועים, אבל הכי אמיתיים שאפשר. יש כאן גם פוזה משחק וטרנדיות הזויה עם טעם לוואי קצת מר ובורגני ממורמר על השפתיים, אבל צריך לדעת פשוט ממה לא לאכול כששוהים כאן. אווירה קסומה ומכושפת. חוץ מעניין השמירות המייגע אני עושה כאן חיים. לא ליטרלי כמובן, הסכרים שלי עומדים איתנים, לא נסדקים. 

וזה שוב אני והוא ונוף עם ריח משגע ובכלל אני חייבת לו הרבה כי בזכותו אני כאן. אבל אני לא עושה מזה עניין, אני אפגוש את המישהו שיהיה מותאם לנסיבות חיי שלי בבוא הזמן.

ההיפים התעוררו ועמם גם השמש, על כן הפוסט הנל מגיע לסיומו. התחושות שלי כרגע הן שלווה, תסכול, שיגעון ושמחה. העיקר שעברה רגרסיית היומולדת הקבועה שלי.

ב׳ זה אוהל,

גל