| 10/2013
תראי
, כל אחד מוצא את התשובות במה שחסר לו. אני מרגיש שאלה התשובות בשבילי, שלי - העניין מרגיש נכון. יותר מזה, אני באמת לא מבין למה את כל כך אנטי, תהיי קצת יותר פתוחה אליי טליה, מבטיח לך שכלום לא יקרה. אני לא חרדי, לא נטורי קרתא, לא אכריח אותך ללכת עם חצאיות ולא לסוע בשבת.. כולה מקיים קצת בעצמי. שומר יותר. מקפיד. אבל מבטיח שזה לא יפגע בנו בתור משפחה. ומה עם יעלי? יעלי זה... זה מסובך. היא ממש מנסה להבין. שנינו, מאוד מנסים לגשר על הפער, גם בלי קשר למצוות. היא קצת שונה מאז שחזרה מהטיול שלה. לא צריך לשים כיפה כדי להראות שעברת שינוי. בה יש סימנים אחרים. בטוח שזה לא סתם תירוץ? בשבילך, כדי שתוכל לפרק את שניכם בלי שזה יכאיב לך במצפון האלוהי שלך? אוקיי. טליה. אני אתעלם מהעוקצנות ומהעובדה שאת בטוחה שהפכתי לך לאיזה מתחסד ואענה ברצינות, אבל בבקשה שזה לא ימשך ככה. לא רוצה לריב. רק להסביר. בסדר. - טוב נו בסדר מבטיחה לא לעקוץ. תמשיך נו שגי. אני אוהב אותה. אוהב. היא יודעת את זה, אני אומר לה את זה הרבה. יותר ממה שאני אומר את זה לאלוקים. אחרי הכל, האהבה שלי ליעלי באמת נמשכה הרבה זמן. אבל הקטע כאן הוא היכרות. כשאני מדבר עם אלוקים זה לא מרגיש כמו קראש על איזה כוסית, או כמו אדם חדש שנכנס לחיי. כשאני מדבר איתו אני מרגיש כאילו.. חזרתי הבייתה. כמו לחזור להורים. לשורשים. כמו לחזור להורים?.. סליחה. מצטער. את יודעת שכלום לא יכול להחזיר אותי לאבא. אבל זאת ההרגשה. השגחה. כאילו הוא ואבא שם ביחד, צופים, דואגים, שומרים. אז אתה נפרד מיעלי? איך הגעת למסקנה הזאת? ''האהבה שלי ליעלי באמת נמשכה הרבה זמן''.. לא יודע. אני מדבר איתך דוגרי טליה, שנינו השתנינו המון. אני חי איתה והיא חיה איתי, וזה כאילו כמו פעם, אבל רק כאילו, כי יש הרבה דברים שלא דיברנו עליהם עדיין. היא חזרה כבר לפני חודש וחצי, לא היה לכם זמן לדבר? חודש וחצי זה כלום זמן. היא עוד צריכה להתאקלם. זוכרת כמה זמן לקח לי? הסתגרתי בבקתה לפחות שלושה חודשים. עד שיעלי חזרה לארץ. רק בשבילך. שלחנו לה מייל אחד שגי. מייל אחד. היא אשכרה חזרה מדרום אפריקה בשבילך. ואז טסה שוב. מה ציפית? נכון, היא הוציאה אותי מזה, מודה. אבל אני כבר בכלל לא בטוח שיש בי את הכוחות לגמול לה באותו המטבע.. אז להיפרד ממנה? כי חזרת בתשובה? ואתה מרגיש שהיא לא בנאדם טוב מספיק, או רוחני מספיק כדי להבין? מה, אם לא הייתי אחותך אז גם אותי היית זורק? רק כי אתה השתנית, ואתה פה ואתה שם.. אתה כל הזמן מדבר רק על עצמך שגי. הסיבה היחידה שאני לא קם והולך עכשיו, זה רק בגלל שאני יודע כמה את קשורה ליעלי. וכמה היא עזרה גם לך בהרבה שלבים קשים. יעלי היא.. היא קסם. היא כמו פיה טובה ויש לה השפעה כזאת על כל הסובבים אותה. ואני עדיין אוהב אותה. היא האהבה הגדולה שלי ואני הכי מקווה בעולם שנצליח לגשר על הכל. אבל לא מבטיח כלום. את יודעת כמה אני מעריך אותה. ואותך. בחיים לא אזרוק אותה, שונא את הסלנג הזה. ואותך? אחותי את הכי חשובה לי בכל הכדור!! בהן צדק. נשבע. ונכון אני מדבר על עצמי. ממתי זה אסור? אכפת לי ממנה. מאוד. זה יקרע לי את כל הבפנוכו אם היא כבר לא תהיה חלק מהחיים שלי. אבל דברים כאלה קורים. התחלנו בני שבע עשרה, עכשיו בני עשרים וארבע. קורים דברים כאלה את יודעת. אני לא יודעת.
ובאמת לא ידעתי. מה הוא אומר לי 'את יודעת' כאילו אי פעם זכיתי לאהבה כזאת? למישהי שתישאר לצידי לאורך כל הקשיים, ותקריב כל כך הרבה כמו שיעלי הקריבה בשבילו. כשהעיפו אותו מהנבחרת, היא הייתה שם. כשהוא נפל משלדג והתגייס לסיירת היא הייתה שם. כשאבא.. כשקרה כל מה שקרה, היא לגמרי הייתה שם. החזיקה לנו את הבית. שמרה על השפיות של אמא, דאגה שנועם יקבל עזרה בשיעורים ובכל מה שהוא צריך וימשיך ללכת לחוגים שלו, והייתה שם בשבילי. ואת כל זה, היא פשוט עשתה בקלילות, בהומור ובחיוך, ובנמרצות כזאת. ואז הוא חזר מדרום אמריקה ולא יצא מהבקתה שלושה חודשים. וכל המושב בא. כ-ל המושב הגיע וניסה להוציא את שגיא עזר מהדיכי המחורבן שלו. ואף אחד, לא תומר שבו החבר הכי טוב מגן שוש, ולא איתמר גולני ששגי פעם הציל את חייו בערך ולא אף אחד גרם לו אפילו לפתוח חלון. והיא בדיוק השתחררה, וטסה לה עם חברה, ושלושה שבועות אחרי הטיסה היא חזרה. בעקבות מייל אחד ששלחתי. ואפילו לא הגזמתי בתיאורים שלי בו, כמו שאני מגזימה בכל דבר. בתשובות בספרות, ובסיפורים שלי לחברות. היא באה. וגרה איתו בבקתה עד שהוא יצא החוצה. ושניהם יצאו מזה מאושרים. למרות שבמקום לראות ג'ירפות היא הייתה צריכה לשקם את החבר הפגום שלה, אח שלי, שהחליט לצאת מדעתו ולא לצאת מהבקתה. ואז היא טסה חזרה, להשלים חומר בג'ירפות, והוא התחיל ללכת לבית כנסת. זה לא הוגן.
הייתי אמורה לישון אצל הילה איזה יום אחד, בערך חודש אחרי שאבא מת. בחופש הגדול שאחרי י''ב. אבל בלילה הילה חטפה את אחד מהתקפי האסתמה המפורסמים שלה, ואני החלטתי לחזור הביתה ולתת לה להתייחד קצת עם מכשיר האינהלציה. מסתבר שהיא לא היחידה שהתייחדה עם משהו באותו לילה.. חזרתי ברגל, וכשעברתי את השער של החצר שלנו דווקא התרכזתי פתאום בזה שהדשא שלנו לא רטוב. הסתכלתי על כפות הרגליים הרבה זמן ובשקט יחסי, תוהה למה לא הדליקו את הטפטפות והאם לנצח הרגליים שלי יראו כמו רגליים של גבר בגיל העמידה ולא של נקבה מתבגרת. ניחמתי את עצמי בכך שבחורף בעיר כשאצא מהמושב ואלך לקומונה אאלץ להפסיק ללכת יחפה כל הזמן. ואז שמעתי קולות קלושים מהחלק האחורי של הגינה. תהיתי אם שוב פעם הגיע אלינו תן גוסס מהרעל של שמואל שמתעקש להרעיל כל מה שזז במושב. ואז ראיתי את שניהם, שגיא ויעלי, עירומים וסבוכים אחד בשני, על שמיכת הפיקה ההיא עם הציור של האולימפיאדה, זאת שאנחנו תמיד לוקחים לפיקניקים בים. והיתה שם הרבה תנועה, והקולות הפסיקו להיות קלושים, והגניחות של יעלי והפוינט שנוצר פתאום ברגל שמאל שלה שהונפה באוויר.. לא ילדה קטנה, ידעתי בדיוק מה אני רואה, ובכל זאת,איבדתי ריכוז ובהיתי בהם. הידיים שלה הסתבכו לו בתלתלים ואז שרטו אותו בגב ו.. פתאום זה נפסק. והוא נותר שוכב עליה. התנשמו הרבה. ואז שגי שם לב שאני שם. פקח לרגע לרווחה ואז עצם אותן שוב, לא אומר דבר ליעלי, שלא שמה לב בכלל. בבוקר הוא עשה לי שיחה, כמה הוא אוהב לעשות לי שיחות, והסביר לי שהאהבה של יעלי מחזיקה אותו ושמותר סקס אחרי מוות כי זה ממלא בורות בלב ועושה אותו שליו ואמר לי שיעלי היא התרופה להכל. ההערצה נטפה לו מהדציבלים כשדיבר עליה. היא הצילה אותו אני חושבת. בעצם, אני יודעת. כי אני לגמרי השתגעתי בתקופה ההיא, ואני בכלל לא מצאתי מישהו שימלא לי את הבור. בלי עוגן ובלי אלוהים. לכן זה לא הוגן, מבינים.
| |
|