הייי,

מה שלומכם?

אז הנה סיפור קצר שאני אישית מאוד אהבתי.

תגלו על איזו להקה רק בסוף [:

בקרוב עולה לבלוג עיצוב חדש,

והכל יהיה שונה.

נראה לי שאני הופכת את הבלוג לסיפורים רק

על טוקיו הוטל.

מאיה, השותפה

כתבה 2 פרקים לסיפור חדש על טוקיו הוטל.

ובקשר למיה, אני אדבר איתה D:

אני לא ממש יודעת, אבל יהיה סקר בסוף הסיפור.
טוב, די לחפור.

תהנו!

שוב, אני הולך.
לבד ברחוב החשוך.
שוב, אני בוכה.
בוכה כמו בפעם הקודמת, שראיתי אותך שמחה.
מאושרת.
חייכנית.
עם גבר אחר.
עכשיו סוף סוף אני מבין את זה.
את אוהבת אותו, לא אותי.
שום דבר לא יעזור לי בזה.
את אוהבת את חברי הטוב מזה שנים.
אני אוהב אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך.
מהרגע הראשון שראיתי אותך שמחה.
מהרגע הראשון שעינייך נפגשו עם שלי.
כרגע, הייתי שם.
נכחתי באירוע הזה.
ראיתי את זה,
ראיתי איך הוא הציעה לך נישואים.
הדמעות חונקות אותי.
אני מרגיש את זה,
את שלו ובחיים לא תיהיה שלי.
החיוך שלך תמיד יהיה בגללו.
הילדים שלכם יהיו דומים לו ולך.
אולי אני צריך למצוא מישהי אחרת...
אבל מי?
אני אוהב אותך, ותמיד אוהב.
אף אחת לא תיהיה דומה לך,
לחיוך המתוק.
לשיער החום הגולש.
לעינייך הירוקות שמשקפות עולם שלם.
לידיים הדקיקות והעדינות.
לתמימות שלך.
אלייך.
ואני?
אני אשאר אני.
אותו אדם שמאוהב בך בסתר.
אותו אדם שפגש אותך לפני שנה.
במועדון.
אותו אדם שתקן ומסתורי.
אותו גוסטאב שפר, שאוהב אותך.
אותו גוסטאב שפר שיהיה לו קשה לראות אותך כל יום.
כל שעה.
לשמוע עלייך.
לשמוע אותך.
ולהתאפק לא לבכות מעצב.
עצב של אהבה נכזבת.
יהיה לו קשה להסתכל על בעלך, טום קאוליץ.

איך?

אני מקווה שאהבתם D:

יש לנו כתובים את פרק 25+26.

ועכשיו אני כותבת את 27.

יש לכם למה לצפות!