פרק 36:
"למה לך להרוג אותנו?" אמרה מון בהלם.
"מתי תבינו?" היא מלמלה.
הסתכלנו עליה שותקים.
"מתי תבינו שאני לא מון!? שמון לא קיימת!" צעקה ודמעות ירדו מעינייה.
"אז מי את?" לחשתי.
"אני מלפידה" מלמלה.
הסתכלנו עליה מבולבלים.
לאט, לאט מון לא הייתה. ומולנו נצבה זקנה מלאת קמטים.
היה לה אף ארוך, היא נראתה כמו מכשפה.
"מלפידה!" צעקה מרי בזעם.
"אתם מכירים?" שאלתי בלבול.
"כן!" צעקה מון.
"היא מכשפה זקנה ורעה. המטרה שלה זה להרוג את כל מי שיש לו כוחות כמו שלך." אמרה מרי והצביעה עלי.
שתקתי. כולם היו המומים.
"אז מה קורה עכשיו...?" מלמלתי.
"עכשיו אתם תזוזו, תנו לי לתפל בה" אמרה מרי.
כולנו זזנו לפינה.
"מרי, זה הסוף שלך!" אמרה מון, זאת אומרת, מלפידה.
"לא, זה שלך" מלמלה מרי.
"קליניה!" צעקה מרי.
לפתע בזק אור עצום פגע במלפידה.
היא עפה אחורנית. וקמה שוב.
"ביסוקרטין!" צעקה מלפידה.
נחש ענק, באורך 6 מטר התחיל לתקוף את מרי.
"מרי!" צעקתי.
רצתי לכיוונה. בעטתי בנחש.
"את הולכת למות" מלמלתי.
הלכתי לכיוון הזקנה ונגעתי בה.
לפתע כל היה דם... הכל.
"אההה!" היא צעקה.
"את מתה" מלמלתי.
"מתה!" צרחתי.
היא נעלמה.
במקומה היה שלולית דם.
"היא בתוכך דפוק!" צעקה מרי.
"לא, היא מתה. אני מרגיש את זה" אמרתי.
עצמתי את עיני, מנסה לראות משהו.
"מלפידה..?" לחשתי.
עמדתי כך כשעה שלמה.
"היא מתה" אמרתי לבסוף.
"המסע נגמר" הוספתי.
"הכל נגמר..."
"עכשיו אני יכול להיות אני? בלי מסעות?" שאלתי את מרי.
"עכשיו תיהיה אתה, אתה עם כוחות... תקבל את עצמך כמו שאתה" אמרה.
"להיות, אני?" שאלתי ודמעות ירדו מעיני.
"פשוט אתה" חייכה.
"פשוט אני" חייכתי.

~~~
הסוף.

בלוג נסגר-

הפך להיות:

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=567858

שותפה של מיה.