 כינוי:
מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 7/2008
פרק 27+28
שלום,
אז היום 2 פרקים!!!
"למה?"
"כי אני במצב רוח טוב ו..."
"ו..."
"אני רוצה שתקראו את כל ההודעה החופרת הזאת!, אז להודעה:"
אוקי,
כמו שאתם יודעים, וכמו שלא. הסיפור נגמר בקרוב.
1. נמאס ממנו.
2. חפרתי עליו...
וגם בקרוב אני ומיה מאוחדות כוחות!!!
חעחע, נסביר לכם בפרק האחרון.
ו...
כתוב אצלנו עד פרק 30.
אני עכשיו כותבת את 31.
מי שרוצה להיות בקבועים שיכתוב לי!
תרשמו למנויים, שווה, מקבלים לפעמיים פרקים שלמים, או חצי פרק.
תהנו ותגיבו 
פרק 27
את האמת, לא הבנתי אותה.
המומה? מה יש להיות המום?
מה לה ולמרי?
אוף... למה אני מוציא הכל על מון.
מסכנה, ואולי לא?
המשכתי לבכות.
התנתקתי מחיבוקו של ביל והסתכלתי על כולם סביבי.
עצובים, בוכים, מבולבלים ומסתבר שגם המומים.
חייכתי חיוך קטן,
הבנתי סוף סוף את זה.
אני צריך להיות שמח ומרי תחיה.
אני צריך להפסיק לבכות.
צריך להפסיק לכעוס.
פשוט להיות שמח.
להיות טום הישן.
"אוקי, ממשיכים בדרך?" שאלתי.
הם הסתכלו עלי במבט מוזר.
"מה?" שאלתי בלחש.
"ככה אתה? אחותי כרגע מתה! יכול להיות... ואתה שמח? מאושר? מחייך!? לפני רגע הייתה עצוב, מה קרה!?" צעק כריס בעצבים.
"מה שקרה זה שמרי אמרה לי משהו, היא אמרה לי שאסור לי לכעוס.
שהכעס מחליש אותה.
אז אני הבנתי מזה שאני צריך להיות שמח בשביל שהיא תחיה.
להיות שמח בשבילה"
כריס השפיל את מבטו כמו כולם.
"אז הולכים? שאלתי שנית, מצפה לתשובה.
"כן" ענו כולם פה אחד.
הערפדים שעד כה לא הבינו מה קרה המשיכו ללכת כאילו כלום.
מון וביל היו מאחורה, ואני הייתי לבד.
כריס וזאק היו מאחורי הערפדים ואני איפשהו באמצע.
אף אחד לא דיבר.
רק הלך בשקט.
מחשבות עברו במוחי,
מה יקרה אם מרי תמות?
כריס יכעס עלי, כולם יכעסו עלי.
"טום..." שמעתי קול.
זיהיתי אותו, ביל.
הסתובבתי לכיוונו.
"מה?" שאלתי.
"בוא איתנו, לך לידי" אמר ביל וחייך חיוך זעיר.
הלכתי לכיוונם.
עמדתי ליד ביל שהחזיק את ידה של מון.
קינאתי, אך מיד הוצאתי את ההרגש הזאת.
לא אסור! בשביל מרי.
היה שקט כל כך...
"הגענו!" צעק אחד הערפדים.
פרק 28 יצאנו מהיער הזה.
היה שקט... ואז לפתע נשמעה צעקה צווחנית במיוחד.
קפאתי במקומי.
"אהה!" צעקה מון וחיבקה את ביל.
זאק וכריס קפאו גם הם.
"תרגעו... זה סך הכל זאב רעב לבשר אדם" אמר שון וחייך.
"ומה אנחנו!?" צעקתי.
"אה, בני אדם... שיט לברוח!" צעק.
התחלנו לרוץ כמו מטורפים, לא מבינים לאן.
"אוקי, אנחנו הולכים!" אמר שון.
"מה, אב-" לפני שיכלתי לגמור את המשפט הם נעלנו.
כן, פשוט נעלמו.
הסתכלתי מאחורי, וראיתי 2 זאבים ענקיים.
"רוצו!" צרחתי כאילו זה לא מובן.
"די, באמת?" שאל זאק.
הגענו למן מערה קטנה, נכנסתי.
"כנסו" פקדתי עליהם.
הם נכסו בלי לשאול.
הפתח של המערה היה קטן והזאבים לא יכולו להכנס.
היה להם זנב בגודל כמטר.
אורכו של גופם היה כחמישה מטרים וראשם היה גדול כשל דינוזאור.
הם יללו בקול גבוהה וקר.
"שתקו" לחשתי לבני האנוש, חברי.
כולם שתקו ולא זזו.
לאט, לאט הזאבים הלכו.
ונשארנו רק אנחנו.
נאנחתי בהקלה.
"איזה מזל..." לחש זאק.
"כן" אמרה מון.
היא קמה והתכוננה לצאת.
"אל תצאי!" צעקתי אליה.
היא הסתובבה והסתכלה עלי במבט מוזר.
"מה?" שאלתי.
"אתה מדבר איתי?" שאלה.
"יש לי ברירה? את חברה של אחי התאום, ואני אהרוג אותך אם תעשי לו משהו!" צעקתי עליה.
ביל הסתכל עלי וחייך.
מון שתקה והתישבה על ביל.
"אז מה, מחכים?" שאל זאק.
"מסתבר" אמרתי.
חיכינו שם כשעה, בשקט.
לא שמענו קולות.
היה כל כך שקט ומפחיד.
הלילה ירד, ועכשיו היה אפשר לראות בבירור את כוכב הצפון.
"יאאלה יוצאים לכוכב!" צעקתי.
הרגשתי כאילו אני המנהיג.
דבר די מוזר.
אף פעם לא הנהגתי, ויותר מזה. אף פעם לא הייתי במחויבות.
לא הייתה לי חברה, היו רק סטוצים.
לא נשבעתי ולא הבטחתי.
יצאתי מן המנהרה.
וכולם אחרי.
הסתכלתי מסביב, אין שום זכר לזאב.
"יופי..." מלמלתי.
לפתע הרגשתי מים על פני.
וכולם חזרו למנהרה, אני לא מבין למה.
הסתכלתי מעלי, ראיתי זאב עצום.
שריר נופל מפיו ישר לראשי.
ספויילרים:
אין, היה 2 פרקים 0.0
| |
פרק 26
שלום,
את הפרק הזה מיה כתבה.
מי שרוצה להיות בקבועים שיכתוב לי!
תרשמו למנויים, שווה, מקבלים לפעמיים פרקים שלמים, או חצי פרק.
ד"א,
מאיה, תהני בחו"ל!!!
מיה,
מ ז ל ט ו ב
תהנו ותגיבו
פרק 26
ביל לא היה יכול לסבול את זה.
הוא לא יכל לראות אותי, אחיו, במצב הזה.
הוא בא אליי וחיבק אותי.
חיבוק כזה שרק ביל יודע.
לרגע כל הכעס עליו נשכח.
הוא אחי ואני אוהב אותו.
הסכמנו על משהו.
אם מון אוהבת אותו שתהיה איתו.
ביל הרגיע אותי.
הוא ניחם אותי ותוך כמה דקות העצב חלף.
התחלתי לספר הכל.
גמרתי.
כריס החל לבכות.
"מרי.." מלמל.
הוא כרע על ברכיו ובכה.
ביל היה המום.
הרי בגללו אני כועס.
"סליחה.." מלמל בשקט,
אך מספיק חזק כדאי שאשמע.
"סליחה על שפגעתי בך ובך" מלמל ביל.
בעיניו עלו ניצוצות של דמעות.
הדמעות החלו לרדת, בלי שביקש.
ביל עצם את עיניו כדי להפסיק את הדמעות
אך ללא הצלחה.
הדמעות לא הפסיקו לרדת.
הוא היה מאוכזב,
מאוכזב מעצמו.
"זו אשמתי.. סליחה" הוסיף למלמל.
"זה בסדר" השבתי בחיוך.
ביל רץ אליי וחיבק אותי.
הוא בכה על כתפי
ומלמל "סליחה".
חייכתי ועטיתי מבט עצוב.
חייכתי כי הבנתי שאני חשוב לביל.
אך המבט העצוב נוצר בגלל מרי.
מה יקרה לה?
הרי אני כבר לא כועס אז היא אמורה לחיות..
לא?
חשבתי בראשי.
עד מהרה המחשבות הפכו לדמעות.
מון הייתה היחידה שלא עשתה כלום.
היא הייתה המומה.
ספויילרים:
רק למנויים.
^נשלח^
| |
היום יומולדת היום יומולדת היום יומולדת ל מ-י-ה ~
כל הארץ עסוקה בהכנות
ולא בגלל יום העצמאות למדינה
ולא בגלל גיוס לצבא או חתונה
כולם בהכנות הרי יש סיבה למסיבה
מיה חוגגת יום הולדת 11
ומי שלא בא הוא פשוט מרובע
בכל פינה בעיר תלו בלונים לכבודה
במטבח השף אופה לה עוגה
והגיע הזמן להתחיל בחגיגה
ראש העיר וראש הממשלה נושאים נאום וברכה
והילדים מדברים וצוחקים חה... חה... חה...
"היום יום הולדת" כולם לה שרים
ולסיום ת'ממתקים טורפים כמו חזירים
משחקים בינגו פרה עיוורת
לימבו או פשוט רואים סרט.
הגיע החלק הכי כייף ביומולדת "פתיחת מתנות"
יש ילדים שזה מעצבן אותם כמוני
כי במקרה קניתי מתנה קטנה למיה
ותמיד שלי המתנה הראשונה
למה? כובע כי היא הכי קטנה
לפני שקורעים ת'עטיפה
גם אם היא מכוערת וגם אם היא יפה
אמא באה ודורשת שקודם נקרא את הברכה
אז יאללה מיה שיהיה בהצלחה
למיה
יום הולדת שמח המון מזל טוב
בריאות אושר ועושר
שכל חלומותייך יתגשמו
בהצלחה בלימודים ובכול דבר אחר
תמיד תסתכלי על החיים דרך
משקפים ורודים
תמשיכי להיות ילדה נחמדה מדליקה
ובעיקר מצחיקה אוהבת
לין
| |
פרק 25
שלום,
את הפרק הזה מיה כתבה.
פרק יפה ומפתיעה.
מי שרוצה להיות בקבועים שיכתוב לי!
תרשמו למנויים, שווה, מקבלים לפעמיים פרקים שלמים, או חצי פרק.
ד"א,
מאיה, תהני בחו"ל!!!
תהנו ותגיבו
פרק 25
"טום.. טום..." אמר הקול.
"מי זה?" שאלתי מבולבל.
"אני.." נשמע הקול.
זה היה קול של בחורה.
היא השתעלה.
חשבתי.
מי זו יכולה להיות?
רגע!! מרי...
"מרי?" שאלתי מבולבל.
נעמדתי.
לא זזתי ס"מ.
כריס נתקע בי ומון וביל בו,
אך לא היה לי אכפת.
נעמדתי ולא זזתי.
"כ...כן" אמרי מרי ונראה שהתעלה.
"מרי, מה קרה?" שאלתי לא מבין.
"טום.." אמרה מרי בקול חלש.
היא השתעלה, שוב.
"מרי! תעני לי!!" צעקתי בכל הכוח.
קודם דיברתי חלש,
שלא יחשבו שאני טיפש או משהו
אבל עכשיו?
עכשיו כבר לא אכפת לי!
משהו קרה למרי..
"טו..טום" לחשה מרי.
"אני נחלשת" הוסיפה.
"מה זאת אומרת!? איך? את הרי בתוכי"
אמרתי, לא מבין.
"אבל הכעס.. טום.. הכעס!" צעקה מרי בכל כוחה.
"מה איתו?" שאלתי.
כולם הקשיבו לשיחתי עם מרי שנמצאת בראשי.
אני נראה מוזר אבל מרי..
מרי חשובה יותר!
"טום, הכעס מחליש אותי" אמרה בכוח האחרון.
לאחר מכן.. התעלפה.
מרי התעלפה בראשי.
"לא!!!!מרי.." צעקתי.
הדמעות שירדו קודם בגלל ביל ומון
ירדו שוב.
"מרי.." מלמלתי.
לא הייתה תשובה.
"מרי!!!!!" צעקתי וכרעתי על ברכיי.
הסתרתי את פניי עם ידיי.
הבכי השתלט עליי.
מרי הייתה חשובה לי.
לא הייתי מאוהב בה,
אבל היא הייתה חשובה לי.
חשבתי שאציל אותה,
אבל עכשיו?
עכשיו אני מרגיש שזה גדול עליי.
אני יודע.. היא רק התעלפה
אבל בכל זאת..
זה קשה.
ספויילרים:
"סליחה.." מלמל בשקט,
הסכמנו על משהו.
הוא בכה על כתפי
היא הייתה המומה.
הוא בא אליי וחיבק אותי.
| |
אותו אחד
הייי,
מה שלומכם?
אז הנה סיפור קצר שאני אישית מאוד אהבתי.
תגלו על איזו להקה רק בסוף [:
בקרוב עולה לבלוג עיצוב חדש,
והכל יהיה שונה.
נראה לי שאני הופכת את הבלוג לסיפורים רק
על טוקיו הוטל.
מאיה, השותפה
כתבה 2 פרקים לסיפור חדש על טוקיו הוטל.
ובקשר למיה, אני אדבר איתה D:
אני לא ממש יודעת, אבל יהיה סקר בסוף הסיפור.
טוב, די לחפור.
תהנו!
שוב, אני הולך.
לבד ברחוב החשוך.
שוב, אני בוכה.
בוכה כמו בפעם הקודמת, שראיתי אותך שמחה.
מאושרת.
חייכנית.
עם גבר אחר.
עכשיו סוף סוף אני מבין את זה.
את אוהבת אותו, לא אותי.
שום דבר לא יעזור לי בזה.
את אוהבת את חברי הטוב מזה שנים.
אני אוהב אותך מהרגע הראשון שראיתי אותך.
מהרגע הראשון שראיתי אותך שמחה.
מהרגע הראשון שעינייך נפגשו עם שלי.
כרגע, הייתי שם.
נכחתי באירוע הזה.
ראיתי את זה,
ראיתי איך הוא הציעה לך נישואים.
הדמעות חונקות אותי.
אני מרגיש את זה,
את שלו ובחיים לא תיהיה שלי.
החיוך שלך תמיד יהיה בגללו.
הילדים שלכם יהיו דומים לו ולך.
אולי אני צריך למצוא מישהי אחרת...
אבל מי?
אני אוהב אותך, ותמיד אוהב.
אף אחת לא תיהיה דומה לך,
לחיוך המתוק.
לשיער החום הגולש.
לעינייך הירוקות שמשקפות עולם שלם.
לידיים הדקיקות והעדינות.
לתמימות שלך.
אלייך.
ואני?
אני אשאר אני.
אותו אדם שמאוהב בך בסתר.
אותו אדם שפגש אותך לפני שנה.
במועדון.
אותו אדם שתקן ומסתורי.
אותו גוסטאב שפר, שאוהב אותך.
אותו גוסטאב שפר שיהיה לו קשה לראות אותך כל יום.
כל שעה.
לשמוע עלייך.
לשמוע אותך.
ולהתאפק לא לבכות מעצב.
עצב של אהבה נכזבת.
יהיה לו קשה להסתכל על בעלך, טום קאוליץ.
איך?
אני מקווה שאהבתם D:
יש לנו כתובים את פרק 25+26.
ועכשיו אני כותבת את 27.
יש לכם למה לצפות!
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
