אוקיי אז הנה פרק 9.. מצטער שהוא בכזה איחור ענקי....
"אני לא יודע אנה.. אני צריך לעכל את כל מה שאמרת לי עכשיו... אני אדבר איתך.."
לאחר יום הלימודים נכנסתי לחדר הריתוק באיחור של 5 דקות וראיתי את אנה יושבת באחד השולחנות. "גם לריתוק אתה דופק איחור אופנתי?"
לא עניתי לה והתיישבתי באחד השולחנות הריקים. אנה קמה והשתיישבה בשולחן לידי.
"זהו? אתה לא מתכוון לדבר איתי יותר?"
"אני לא חושב שיש לנו על מה לדבר" עניתי לה בחדות ובקור.
"עד היום דווקא דיברנו המון.. פתאום נגמרו נושאים לשיחה?" ניסתה להצחיק אותי בכח, חבל שהיא לא הייתה מצחיקה, או שכנראה באותו רגע לא רציתי לצחוק.
"למה שלא תדברי עם חבר שלך ותעזבי אותי בשקט?" אמרתי לה ועברתי לשולחן אחר. היא לא וויתרה ושוב עברה לידי.
"הוא לא חבר שלי.." אמרה לי פתאום ברצינות,
" אז מה הוא?"
"אתה יודע מה הוא.."
"בדיוק, אני יודע, יודע יותר מדי" אמרתי לה ועברתי שוב לשולחן אחר. הפעם היא לא עברה לידי שוב.
-
"אתה אוהב אותה?" טום שאל אותי שוב,
"לא..." אמרתי לו מבולבל ומופתע ממה שיצא לי מהפה לפני רגע,
"לא?" שאל אותי שוב, תמיד הוא היה קרצייה,
"לא יודע.. טום, מה זה חשוב עכשיו?!" התפרצתי עליו, רציתי שיעזוב אותי בשקט.
"מה זה חשוב?! אתה פאקינג מבטל 3 הופעות בגלל בחורה! אתה יודע מה יקרה למעריצות שלך אם הם יגלו את זה??" הוא החל לצעוק עליי שוב,
"הם לא יגלו.." ניסיתי להרגיע אותו, אך זה לא עזר,
"לא בטוח..." לפתע כשהוא אמר את זה קלטתי את המבט הערמומי שלו שתמיד מרמז על תכנית כלשהי שהוא זומם. לפתע התחלתי לחשוב שהוא רוצה להסית נגדי את המעריצות, אך התאוששתי מהר מהמחשובות האלה. הרי הוא אח שלי, אין מצב שהוא יעשה לי משהו כזה.
"אני בטוח".
הלכתי לחדר המדרגות ועליתי לגג של המלון. הייתי צריך למצוא מקום שקט בו אוכל לחשוב, להבין למה אני מתנהג כ"כ מוזר בימים האחרונים. אבל כל מה שיכולתי לחשוב עליו הייתה אנה, וכמה שרציתי לחבק אותה שוב. הוצאתי את הנייד וחייגתי אליה, הייתי חייב לשמוע את הקול שלה שוב.
"הלו?" שמעתי את הקול שלה סוף סוף..
"אנה! כ"כ רציתי לשמוע אותך.. אני מרגיש כ"כ חרא.." הרגשתי שאנה היא היחידה שתוכל להבין אותי,
"ביל? זה אתה?"
"כן.."
"מה קרה? הכל בסדר?"
"רבתי עם טום.."
" למה רבתם?"
"הוא כעס שביטלתי הופעות בשביל לחזור אלייך.. הוא אמר שאני משתגע, והורס את השם של הלהקה.."
"כמה הופעות ביטלת?" לפתע היא נשמעה סקרנית,
"3... " עיתי לה, והיא השתתקה. לאחר כמה שניות חזרה אליי,
"תקשיב, לדעתי, טום פשוט מקנא בכך שיש לך אל מי לחזור"
"את חושבת?"
"כן. הוא מקנא בכך שיש לך מישהי שמחכה לך שתחזור ושאתה מתגעגע אליה. אתה הרי מכיר את טום, אין לו מושג איך זה להיות עם מישהי באמת, וכנראה הוא בכך שלך יש"
"כן גם אני חושב ככה. איך הוא לא מתבייש לקנאות בי ככה? הוא אח שלי הוא אמור לתמוך בי"
"לך תדע מה עובר לו בראש.."
עכשיו שאני נזכר בדברים שהיא אמרה לי, אני מתקשה להאמין שהייתי כ"כ מהופנט והאמנתי לכל מילה שלה.
" טוב ביל אני חייבת לנתק, אני בריתוק והמורה חוזר לכיתה, נדבר כשתחזור"
"אנה תכבי מייד את הנייד את בריתוק" אמר המורה ששמר עליי ועל אדם בחדר הריתוק. השיחה עם ביל גרמה לי להבין עד כמה אני שולטת בו, עוד כמה שיחות כאלה והוא יוכל להיפרד מאח שלו והלהקה החמודה שלו. ראיתי את אדם יושב בשולחן כמה שורות מלפני, כ"כ רציתי לדבר איתו ולחלוק איתו את מה שבאמת עובר עליי, אבל הוא לא רצה לשמוע.
שעת הריתוק נגמרה וראיתי את אדם יוצא במהרה מהכיתה. רדפתי אחריו, הייתי חייבת לסדר את המצב בינינו, לגרום לו להבין.
"אדם חכה! חכה שנייה!" צעקתי לו בתקווה שיעצור,
הוא יצא מבית הספר ועצר ליד השער.
"מה את רוצה?" שאל אותי בטון מוזר, לא הייתי רגילה לכך שהוא כועס עליי,
"למה אתה מתחמק ממני?"
"את משוגעת אנה!" אמר לפתע,
"משוגעת?! לפני כמה ימים אמרת שאתה אוהב אותי, עכשיו אני משוגעת?!"
"נכון, אמרתי, ואני עדיין אומר, אבל אני לא מסוגל להבין למה את עושה את זה"
"אני חייבת"
"חייבת להרוס לאדם אחר את החיים??"
"הוא זה שהרס חיים! אתה לא מבין?? הוא הרס לולר את החיים! הוא הרג את החברה הכי טובה שלי! הוא הרס לי את החיים"
"אני לא יכול לדבר על זה עכשיו אנה, אני חייב לעכל את זה.."
"אדם, גם אני אוהבת אותך.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
