Have you run your fingers down the wall
And have you felt your neck skin crawl
When you're searching for the light?
Sometimes when you're scared to take a look
At the corner of the room
You've sensed that something's watching you
Fear of the dark, fear of the dark
I have constant fear that something's always near
Fear of the dark, fear of the dark
I have a phobia that someone's always there
אחח איזה שיר חמוד. לעולם לא נמאס ממנו.
וול, הכל כרגיל. השיחות הממורמרות עם האנשים הממורמרים ממשיכות, המושבניקים אהוביי ממשיכים לשעשע אותי עם המעשים הדביליים שלהם, ואני ממשיכה לחרטט ולחרטט ולחרטט לאנשים. כרגיל (:
מעשיות:
לא מזמן הסתובבתי עם כמה אנשים נהדרים ואכלנו שסקים (כן, בזמן שכל העירוניים משתכרים ובולעים סיגריות בקצב מסחרר, אנחנו אוכלים שסקים. איזה יופי. פשוט אטרקציה). אחרי זה אני ועוד אחת הלכנו אליה הביתה לשטוף ידיים. נכנסנו למקלחת שלה, ומשום מקום קפץ עירום מי שדלוק עליה כבר שנים. מסתבר שהוא חיכה לה במקלחת מהבוקר ><
מצאנו את עצמינו במצב לא נוח, בזמן שהמסכנה צורחת, המרוקאי העירום צוחק כמו אידיוט, ואני.. טוב, חוסר הטאקט החליט לפקוד אותי מוקדם מן הרגיל, וסתם עמדתי כמו עציץ.
אחרי זה, התקשר אליי המרוקאי ושאל אם זה היה מעשה רומנטי. XD
מסתבר שלא חח.
-
אחחח, הבלרוסים האלה. מה יהיה איתם?
הם ממשיכים להפציץ עם מסיבות חבל על הזמן. ג'יייי, איזה כיף -.-
הלכתי פעם אחת לבדוק מה זה המסיבות האלה, היה חביב, קיבלתי אפילו חצי קבב. חזרתי הביתה אחרי חצי שעה.
ב01:00, כשאנשים כמוני ישנים, הם התקשרו וביקשו שאני אבוא לעזור להם לנקות. כמו ילדה גדולה, החלפתי מהר בגדים והלכתי אליהם.
על הרצפה היו פשוט ערימות של סטייקים ופרגיות! איזה בזבוז! כמובן שכמו כל אשכנזיה לקחתי את הבשר שנשאר לחתולים.
כשסיימנו לנקות, אחד מהם הלך לזרוק את הזבל.
אחרי 10 דקות שהוא לא חזר, התקשרנו אליו והוא אמר שהוא הלך לאיבוד.
בואו נעזוב את העובדה שהפח זבל נמצא בדיוק 2 מטר מול הבית שלו, אבל איך אפשר ללכת לאיבוד במושב?!
אני אומרת לכם, צריך להצמיד לכל בלרוסי פיליפיני שישמור עליו. ככה העולם יהיה מקום הרבה יותר טוב. עולם בלי.. מושבניקים שהולכים לאיבוד כשהם זורקים זבל.
-
כשבני מגיע בסופ"שים הביתה, הוא כל הזמן מעיר אותי ב3:33 בבוקר. הוא אומר שבשעה הזו אני רק חצי רעה.
עוד נראה.
לא מזמן הוא שכח את השלט שפותח את השער של המושב, אז הייתי צריכה לרוץ ב-4 בבוקר בפיג'מה בשביל להביא לו איזה שלט אידיוטי. פעם הבאה שיטפס.
לעזאזל איתו.
מסיבה בלתי ברורה, חברים שלו באים אלינו כל סופ"ש. זה לא מהנה, במיוחד בגלל שאני עוברת את כל ההתעללויות ואת ה"סטייק הפתעה" שלהם.
(סטייק הפתעה= סטייק רגיל, שמרחו עליו תערובת אחידה של ביצים, תפוחי אדמה ואבטיח. באמת מזוויע)
-
משהו פה לא מסתדר לי.
מישהו התקשר אליי:
מישהו: "הלו?"
אני: "שלום.."
מישהו: "מי זה?"
אני: "זה לא אמור להיות ההפך? אתה התקשרת"
מישהו: "לא. את התקשרת"
-.-
ותמונות:
התמונה הזו יצאה נחמד לשם שינוי. אבל חבל שהמושב נראה ככה ביוני ><
ונסכם בשני ציטוטים מפי אהובי האחד והיחיד-
"Women. can't live with them, can't kill 'em all."
"Women. Can't live with them... The end."
אחחחח אל, אל באנדי!
שיהיה יום נהדר וסוף שבוע מעולה.
נ"ב: המון מזל טוב לאנקה. יום הולדת שמח יקירתי!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
