I hear you calling and it's needles and pins"
(And pins)
I want to hurt you just to hear you screaming my name
Don't want to touch you but you're under my skin
(Deep in)
"I want to kiss you but your lips are venomous poison
(Alice Cooper- Poison)
איזה יופי זה לפתוח את הבוקר בידיעה שאני צריכה לעדכן את הבלוג לפני שזומבים וזאבים עם לייט סייבר ישתלטו עליו ויאכלו לכם את הראש.
...
כן, אוקיי,
בכל מקרה,
מה חדש בחיי המושביים?
בזמן האחרון הבלרוסים כבר לא משחקים תפקיד ואני נאכלת פה משיעמום. בסופ"ש היו אצלם חברים צרפתים, ואתם יודעים מה זה אומר- צרפתים= האנשים האולטימטיבים להשתעשע איתם. אבל זה יותר מדי.. קל. סקרה בלו.
אתמול בערב החלטנו לעשות "ארוחת שכנים". (החלטנו= בני).
כולם הביאו אוכל מוזר ומגעיל, אבל ניחא, אנחנו מושבניקים, נעלם לנו חוש הטעם מזמן (במיוחד אני עם סטייק ההפתעה של בני).
נוצר מצב מאוד משעשע שהיו רוסים, ערבים, שבדים, בלרוסים וצרפתים. קיוויתי שיהיו כל מיני ריבים וכאלה בין כולם, אבל בגלל שהרוסים רק שתו, הערבים עישנו, השבדים התלהבו מבדואים, הבלרוסים נפלו מסקייטבורדים והצרפתים היו... צרפתים, כלום לא קרה. סקרה בלו בריבוע.
אבל כשתיכננתי ללכת, הם התחילו לזרוק אחד על השני ענבים. ואז כזה מישהו העיף לאחד הצרפתים אשכולית בראש XD
כמה צחקתי! ישבתי שעתיים שלמות בשקט רק בשביל זה!
אחרי זה כשהתחלנו לנקות הכל גילינו שפח הזבל הירוק הגדול נעלם! המעשה הנבזי הזה לא איים עלינו בכלל, ומישהי חילקה אותנו לקבוצות חיפוש. אחר פח זבל.
-.-
מיותר לציין שלא מצאנו אותו בסוף ><
ואם במקרה הסתובבתם אתמול אצלינו במושב וראיתם קבוצות של מפגרים מתהלכים ומחפשים פחי זבל- הנה לכם סיבה הגיונית!
אין כמו לבלות את שיש בערב בחיפוש אחר התחתונים של בני. למזלי זאייצע הגיעה יותר מאוחר ובילתה איתי קצת ^^
אבל באמת, בני מצחיק אותי יותר ויותר!
שיחה אקראית עם מישהו שמתקשר אלינו הביתה:
בני: "הלו?"
איש: "שלום בני, מה שלומך? אני יכול לדבר עם אמא שלך בבקשה?"
בני: "הוי אני בסדר, תודה ששאלת. עכשיו יש לנו קצת לחץ בלימודים באוניברסיטה. כל המבחנים מתחילים, ואנחנו כל הזמן סוגרים שבת ובקושי מגיעים הביתה. אחרי הכל, אני לומד עכשיו 3 שנים ואז קבע 6 שנים. אבל כשאני מגיע הביתה הכל מאוד נחמד. למרות שאמא ואבא עכשיו בפסטיבל בעבודה שלהם, דליה כל הזמן עוזרת ומכבסת לי בגדים *אני באמת עושה את זה!*. איך אתה?"
וככה זה ממשיך וממשיך וממשיך, והאיש המסכן לא יודע מה נפל עליו ולאן הוא התקשר XD
למרות שכשאני שואלת את בני מה קורה בצבא הוא אומר שזה סודי מדי. אתם מבינים, זה כל-כך מגה סופר טריפל סודי שהוא בעצמו לא יודע מה הוא עושה שם.
אכן פוסט חסר פואנטה. לא נורא, מותר לי, אני מושבניקית. אין לי סיפורים מעניינים כמו לקיבוצניקים ולעירוניים.
אגב, עירוניים דופקים הכל (תרתי משמע).
גרושה ♥
כואב לראות כמה שההקטנה של התמונות הורסת את האיכות ):
שיהיה המשך חופש נהדר, ותבואו להוציא אותי מפה (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
