Then we would cook cornmeal porridge, say,
Of which I'll share with you, yeah!
My feet is my only carriage
And so I've got to push on through.
Oh, while I'm gone,
Everything's gonna be all right...
(Bob Marley - No Woman No Cry )
באמת אחד מהשירים שלא נמאס מהם.
חפירות מושב:
ביום שני, האקסית של פפי המליטה. כן, הכלבה מצאה דרך להשתמט.
כל הסיפור ממש ארוך ומסובך, אבל בקצרה- אירית היקרה הייתה חברה של פפי, טסה לבד להודו לחודש, הזדיינה עם חצי מהאוכלוסיה שם, וחזרה לארץ בהריון. פפי כמובן נפרד ממנה, ולה אין מושג ממי התינוק.
מעולם לא הייתי בקשר טוב איתה, מלכתחילה היא ממש שנאה אותי, ואף אחד לא באמת יודע למה.
אז בגלל שחבריי המושבניקים יודעים שמעניין לי את העפעף מה הולך איתה, הם הציפו אותי בסמסים במשך כל יום שני.
"דליוש, הכלבה ממליטה!"- תומר.
"פאקינג שיט, בא לך לבוא איתנו לבקר אותה?"- פיטוסי.
"חהחה היא שלחה אותי להביא לה קרח!" -תומר.
"וואי, אחות, בא לי סטייק."- בני. -.-
"יש לה פתיחה של 7!"- ברהמס.
"חהחה היא עוד שנייה מעיפה לי את הראש פה!"- אופק.
"וואי, עזבי סטייק, בואי ניסע בסופ"ש לאבו גוש."- בני. -.-
"פתיחה של 8!!!"- ברהמס.
"וואלה המרוקאית הזו עצבנית היום יותר מהרגיל."- חיים.
"נו, אז את באה להגיד שלום לחברתך האהובה?"- ודים.
"וואי, אחות, אז כמה ביצים להשים בשקשוקה?"- בני. -.-
ועוד ועוד ועוד.
אחרי החפירות של חבריי המושביים על הלידה של אירית ועל סטייקים, החלטתי אתמול לנסוע לבקרה.
אז נסעתי לי לתומי להדסה, וקבעתי גם להפגש שם עם יוני והוא ביקש שאני אביא לו אבקת כביסה, כי הוא היה צריך לצבא או משהו. אז שמתי קצת אבקת כביסה בשקית חומה קטנה, ויצאתי לדרך. בכניסה לבית חולים המאבטח הרוסי לא האמין שהאבקה הלבנה בשקית החומה הקטנה זה אבקת כביסה, והחרים לי אותה. ):
ובגלל המאבטח הרוסי... (סליחה, הוא לא רוסי, הוא אוקראיני!) בגלל המאבטח החחול הזה, יוני חזר לצבא עם מדים מלוכלכים!
המשכתי לי בדרכי לחדר של אירית, וכשנכנסתי הכל היה פשוט לבן. זה היה כל-כך מפחיד, כאילו הדביקו בכל פינה מאות בלרוסים. ואז שמתי לב שהיא קיבלה מלא בלונים מכל החברים שלה, ואני שאלתי את עצמי,
מה נקבות צריכות בלונים אחרי לידה?
כאילו פאק, כרגע יצא לי משהו מהרחם, ובלונים זה מה שיגרום לי להרגיש טוב?
אבל אני חייבת לציין, הבן שלה באמת חמוד. (:
אז התיישבתי לי ליד אורית, היא נראתה כמו הילדה הקטנה מ'ליל המתים חיים' בסוף הסרט, אבל זה לא מנע ממני להתחיל לדבר.
אני לא יכולה להגיד שדיברנו על הא ועל דא, כי היא לא שיתפה פעולה!
יותר נכון, ניהלתי עם עצמי מונולוגים ודיאלוגים על הא, דא, אה, בא, גא וכו' וכו'.
חחחח זה היה כל-כך מצחיק, זה היה נראה כאילו היא עוד שניה מעיפה לי מחבת בראש, ואני רק המשכתי לדבר.
אחרי שעה וחצי, הייתה לי הרגשה שהיא לא במצב רוח לדיבור (לההה, באמת?), ונסעתי חזרה למושב.
אם כבר מדברים על מושב, אני חושדת שיש לי פה אנשים מהקו קלוקס קלאן. בכל יום חמישי אני רואה מחדש ביער מדורה משונה ואנשים עם חולצות לבנות.
הלכתי פעם אחת עם הבלרוסים לשם, הסתכלנו עליהם מרחוק, ואז אמר לי טיומה היקר-
"אולי הם סתם מנסים לטהר את המושב משדים?"
-.-
והנה, אני שוב מחזירה תקווה לכל הלוזרים. אם לוקחים אנשים כאלה ל'כפיר' בצבא, אז תארו לעצמכם לאן יכולה להגיע פרחה מבית שמש!
-
פינת בני השבועית-
3 בבוקר ביום שבת, חזרנו אני ובני מטיול קצר בבית שמש. לפנינו נסעה מכונית והיה עליה את המדבקה הזאת של "איך אני נוהג/ת? 24 שעות!"
בני ביקש שאני ארשום את המספר, וכשחזרנו הביתה הוא החליט להתקשר.
ענה איזה סטלן עייף, לא מבין מה אנחנו רוצים מהחיים שלו, ואז בני אמר לו כזה "מנשמע אחי? קיצר, רציתי להגיד שהזה עם האוטו הכחול נוסע חבל על הזמן. באמת, אחלה גבר. מאותת כמו שצריך, עושה הכל לפאאאאנים! אתה יודע אולי אצל מי הוא למד?"
חחחחחחחחח והמסטול הזה סתם ניתק לנו! איזו חוצפה וחוסר נימוס!
-
פפי יקירי, אין פוטוגני ממך, איזה יום הזוי זה היה!
הכל יסתדר בסופו של דבר, ותזכור שכולם מתים בסוף!
ובנימה זו, אחזור לחרוש על בוב מארלי.
סופ"ש מעולה לכם, יצוריי יבשה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
