אז אחרי הפוסט הקודם, הפעם - חוויית הצלחה. קראתי המון על תיק עופרה, וראיתי אינספור גרסאות שלו, וכולם שיבחו את ההדרכה, אז החלטתי שאני מוכנה לאתגר.

קראתי את ההדרכה שוב ושוב ושוב, כדי לוודא שאני מבינה הכל, שלא כמו עם מיסטר לוויתן, ואני חייבת להגיד - וואו!! ההדרכה מדהימה, מפורטת, ברורה, ומאוד מאוד פשוטה. לגמרי לא האמנתי שזה יצליח, וזה בכל זאת הצליח, ואני. תפרתי. תיק. שלם. עם תיקתקים. וכיסים! עופרה - תודה!! התיק ניתן לגלי במתנה, והיא זו שצילמה אותו, ואני חייבת להודות שהיא עשתה איתו חסד גדול מאוד. התיק לא מושלם בכלל, כי אני לא מושלמת ;-) אני לא יודעת לתפור ישר, ולא יודעת לגזור מדויק, ואם מסתכלים טוב, אפשר לראות את הדברים האלה. אבל זה באמת להיתפס לקטנות. אני נורא מרוצה מבחירת הבדים, ונורא מרוצה מהתוצר. העבודה עליו הייתה ממש תענוג, כי הרגשתי שהכל נורא ברור, ולא פחדתי. הדבר היחיד, והזניח, שאני יכולה להגיד זה שהפליזלין היה קצת מעצבן, ולא נדבק בצורה לגמרי אחידה כמו שהייתי רוצה. ודבר נוסף, תמיד, אבל תמיד, נשארות לי סיכות בתוך הבד, שאי אפשר לחלץ אותן! זאת הייתה הערה לעצמי, לפעם הבאה. או בכלל לתופרות חדשות או לא מנוסות: לבדוק שבע פעמים איזה כיוון של הבד תופרים (כי אני תמיד תופרת ימין לשמאל), שמונה פעמים על איזה צד של הבד לצייר את הגזרה, ועשר פעמים אם הוצאתם את כל הסיכות! :-) זהו, סיימתי ללהג, והנה הבוּק המקסים שצילמה גלי:

אני הולכת לספור שעות ;-)