קוראים כותבים

רחל, שהשתתפה בסדנת דומינו שהעברתי, שלחה לי תמונה של סימנייה יפהפייה שהיא עשתה. התלהבתי מאוד, כי בעיניי היא מאוד מקורית, ואני אוהבת לראות אנשים שמיישמים את הסדנה ולוקחים אותה למקום שלהם:

ואחרי הפוסט על הפרצופים, קיבלתי מנעמה תמונה מ-ד-ה-י-מ-ה שהיא צילמה אצלה בבית:

סופשבוע בטבריה

שנים, שנים שלא הייתי בטבריה, ואז אופיר קיבל צ'ופר מהעבודה, סופשבוע במלון הסקוטי בטבריה.

היה כל כך כיף לטייל קצת, לראות נופים, לאכול טוב. והמלון... פשוט מדהים. מכל מקום במלון יש נוף יפהפה של הכינרת והסביבה, האוכל נהדר, והאווירה רגועה (מצחיק, לספר שקראתי כשהיינו שם דווקא קוראים "טירוף". [כדי שלא יצא שאני שוב כותבת "מדהים, מדהים", רק אגיד ש] אני נהניתי ממנו מאוד, וממליצה בחום).

בדרך לטבריה עלינו על הר תבור, ובדרך לשם מצאנו חבורת גברים שתכננה לרחף מעל הנוף המדהים הזה:

וזה הזכיר לי את השטיחים הנפלאים האלה:

[וחוזרים לטיול] הם, או מישהו אחר, השאיר שם את הארגז הזה ליד אחד העצים (אם לא רואים, כתוב על הארגז "אפשר לקחת").
אופיר מוסר שהיה טעים :-)

יש לי עוד הרבה תמונות, אבל כולן תמונות כינרת ונוף רגועות. זה משעמם!

אז רק תמונה אחת של הנוף מהחדר שלנו:

בית חולים, קופת חולים

בדרך לטבריה, עצרנו בבית חולים מאיר (לא משום סיבה מעניינת/מדאיגה/שראוי לספר עליה), וגילינו גננות יצירתית משהו:

אלה הם בעצם בקבוקי פלסטיק צבועים. זה נחמד, אבל זה הזכיר לי את הביצוע של אילאיל - הרבה הרבה יותר יפה, צבעוני, ומרענן, ויש גם הדרכה.

והשבוע, בקופת החולים, נתקלתי בשלט המאיים הזה. ראיתם פעם שלט יותר אלים מזה?

ומה עם קצת יצירה?

האמת היא שאין כ"כ יצירה.
אבל גם הקצת שיש זה משהו, אז הנה שתי תמונות של דברים שסיימתי ואני עוד לא יכולה להעלות:

יום נעים! :-)