סדנת מיקסד מדיה (טכניקה מעורבת), כל הפרטים:

מתי: ביום שישי, 27.4.12, 9:00-12:00.

היכן: אצלי בבית, בכפר סבא.

מחיר: 250 ש"ח

דוגמאות לתוצרים בהמשך הפוסט הזה, וגם כאן.

הרשמה ופרטים נוספים במייל.

_______________________________________________________________________________________

קודם כל, תודה רבה על כל התגובות לציור הילדה, ותודה על הדיון המעניין שהתפתח בתגובות בעניין ציור ו-painting! זאת לא בעיה פתירה, אלא מחסור מסוים שקשור לקונוטציות ולמטען של כל אחת מהמילים, ואני חושבת שהמילה "תמונה" היא תחליף טוב בעברית למשהו שהוא לא ציור. אני ארחיב קצת בפוסט אחר שאעלה מאוחר יותר השבוע, על שנת האמנות (ידעתם ש-2012 היא שנת האמנות?!!).

אז אחרי שפרסמתי את ציור הילדה, קיבלתי הרבה בקשות להסביר איך אני יוצרת את הרקע, והפוסט הזה היה אמור להיות הסבר קצר ומצולם. רק שמתוך ההסבר נולדה לה עוד תמונה, ואני אנסה להביא את כל הסיפור וההסברים לפי השתלשלות העניינים בחדר העבודה, בתקווה שיהיה מעניין.

כשאני מתחילה לעבוד, השלב הראשון שלי הוא ההכנה של משטח העבודה (קנווס, במקרה הזה). אני מאוד אוהבת ליצור טקסטורה, ויש הרבה מאוד דרכים לעשות את זה.

בציור של הילדה השתמשתי בנייר משי ונייר גזרה, שגם הוא בעצם נייר משי. אם תסתכלו טוב על הציור, תוכלו לראות מימין למטה (שם זה הכי בולט) את הפסים השחורים של נייר הגזרה (נייר לסימון גזרות על בגדים). אני מאוד אוהבת לאסוף ניירות משי שמקבלים בחנויות בגדים/נעליים, כי הם לא עולים כסף, ויש עליהם תמיד הדפסים מעניינים. הפעם השתמשתי בנייר הזה:

לא צריך להיבהל מהדוגמה, או לחשוב יותר מדי על הצבע ועל ההתאמה שלה לעבודה. בסופו של דבר לא יישאר ממנה הרבה, ואם יישאר זה יהיה בגלל שאני אבחר להדגיש את זה. מה שכן, תמיד יישאר זכר כלשהו, והזכר הזה הוא מה שיוצר את העניין. מין רמז עדין שנמצא ברקע, יוצר טקסטורה ונפח, ומשאיר עקבות של מה שהוא היה בעבר :-)

אני משתמשת במדיום ג'ל (אני הכי אוהבת את של XTC, אבל יש גם לחברות אחרות. ארחיב על החומר הזה בהזדמנות), ומורחת את שני הצדדים של נייר המשי, ומדביקה על הקנווס:

הרעיון הוא שייווצרו ברקע כל מיני קמטים וקמטוטים, ולא צריך לעבוד בצורה מסודרת, אחידה או מדוייקת. למרוח קצת פה וקצת שם, ולהדביק תוך כדי הזזת הנייר, עד שנוצר משהו מספיק מעניין. בתמונה פה למעלה, תוכלו לראות ששמתי יותר מדי מדיום ג'ל (מימין למטה, רואים?). במקום לנגב עודפים, אני משאירה אותם ונותנת להם להתייבש. אני הרי רוצה עוד טקסטורה ועניין, והנה קיבלתי את זה ;-)

אני גם תמיד אוספת מהשולחן כל מיני פיסות קטנות ושאריות ומדביקה על הקנווס שלי. אז אם תחזרו לציור של הבובה, תוכלו לראות משמאל למעלה משהו שנראה כמו חותמת דואר. זה בעצם וושי טייפ, ויש עוד על מיני ניירות קטנים כאלה ברקע. 

יש עוד הרבה מאוד שיטות ורעיונות ליצירת טקסטורות. למשל, עם שכבות של מסקינג טייפ, כמו בתגית הזאת:

ואפשר גם להדביק ניירות מעניינים, שאריות, בדים, שכבות של משחת עיצוב, ג'סו, שעווה, ועוד. זה הרי מיקסד מדיה, אז תבחרו לכם מדיה כרצונכם, ופשוט תדביקו אותה לקנווס!

אחרי שסיימתי להכין לי טקסטורה, אני מורחת שכבה דקה של ג'סו על הכל. אני מאד אוהבת לעבוד עם ג'סו, וכאן הוא פשוט מאחד לי את כל הקנווס, כך שגם הדוגמאות פחות בולטות, והכל משתלב ביחד:

זהו. הרקע שלי מוכן, ועכשיו אני יכולה להתחיל לעבוד.

אני מאוד אוהבת להשתמש בטכניקות של העברת תמונה. הן בלתי צפויות, יוצרות המון עניין, ומאפשרות לי לעבוד גם עם תמונות שאני צילמתי.

בזמן האחרון אני חושבת הרבה על יצירה ואמנות והמקום שלהם בחיי, וכשנתקלתי בבלוג של סמדר ב"דלת הקסמים", פתאום הצלחתי להתגבר על המנגינה מהטלוויזיה החינוכית ולקרוא שם משהו שדיבר אלי, על דלת קסמים משלי, לעולם היצירה. ובגלל שאני מאוד אוהבת לצלם דלתות, בחרתי לי מיד דלת שצילמתי פעם בתל אביב, והעברתי אותה לקנווס עם כל הטקסטורה.

צבעתי קצת מסביב, ויצאה הזוועה הבאה:

זוועה, זוועה, אבל בדרך נוצרו לי עוד שכבות וטקסטורות, בזכות העברת התמונה. שימו לב למסגרת האפורה הכהה סביב תמונת הדלת, כל הקילופים היפהפיים האלה! :-)

ניסיתי עוד כמה צבעים, ושום דבר לא עבד. היו שם שחור, לבן, אפור, ג'סו, וגם כחול, והרבה מאוד מגבונים לחים אחרי זה החלטתי לעבור על הכל בג'סו, ולעשות העברת תמונה נוספת, הפעם של בחורה ממגזין. וזה מה שיצא:

בשלב הזה כבר הייתי מאוד מרוצה מהתמונה. היא ביטאה בדיוק את מה שרציתי, אני והדלת שלי, ואהבתי מאוד את כל השכבות והלבן מסביב. אגב, אם תשימו לב מימין ומשמאל לדלת עוד אפשר לראות כתמים כתמתמים, רמז לנייר המשי שמתחת.

היה לי מאוד מאוד קשה להמשיך מכאן, כי באמת אהבתי את מה שראיתי. אבל גם ידעתי שהתמונה הזאת עוד לא גמורה.

חשבתי וחשבתי וחשבתי, ובסוף החלטתי שמה שחסר לה הוא לב. כזה:

בבלוג זו שורה אחת של טקסט ותמונה אחת, אבל במציאות היו פה שלוש העברות תמונה, אחת על השניה.

רציתי לב חי, פועם, בולט, בניגוד להעברות התמונה הקודמות, שהן מאוד דהויות, muted.

אז השתמשתי בטכניקה הזאת, שיוצרת העברת תמונה מבריקה וחדה מאוד, אבל היא הצליחה רק בפעם השלישית.

אז שוב נוצר לי משהו מעניין. שלוש שכבות לבביות, ולב שנראה ממש חי ופועם:

עכשיו נשאר רק להתלבט אם ואיפה להכניס את הטקסט, וגמרנו!

חתיכה מהלב שלי, המון נשמה, ואושר גדול, בתוך קנווס 20X20:

קצת תקריבים על הטקסטורה המלבבת.

כאן צילמתי בשמש, זה נותן תמונה מאוד ברורה של כל מה שקרה על הקנווס הזה:

ועוד פינה:

נכון שבא לכם להעביר על זה את היד? ללטף כל בליטה ומרקם?? :-)

הנה עוד תקריב. כאן מימין, למטה, אפשר לראות את הדוגמה הכתומה שהייתה על נייר המשי:

ועוד:

שימו לב פה, למעלה, משמאל, שפשוף אחד יותר מדי, והצלחתי לקרוע את כל שכבות הנייר, דרך העברת התמונה ונייר המשי, ויש שם חור של קנווס לבן וחשוף. לא צריך להתרגש, זה פשוט יוצר עוד עניין ;-) מה שכן, זה היה מאוד מפתה, כי אם מכניסים שם את האצבע לתוך החור הזה אפשר ממש להרים את כל שכבות הנייר ולנתק אותן מהקנווס. שיחקתי עם זה קצת, אבל החלטתי שאני יותר מדי אוהבת את העבודה הזאת כדי לחרב אותה למען הניסוי הזה. 

זה היה פוסט ארוך מאוד, שהתחיל משאלה, המשיך להדרכה קטנה, והסתיים בתמונה חדשה שמבטאת בשבילי בדיוק את מה שקרה לי תוך כדי עבודה- את האושר שביצירה, את הניתוק המוחלט מהעולם, את ההתנסות וחוסר הידיעה והדרך, הלמידה וההנאה המטורפת הזאת.

זכות גדולה.

את כל אלה ועוד, נעשה ביום שישי בסדנה!

בינתיים, אני מקווה שנהניתם איתי, אני אשמח מאוד לתגובות, מחשבות, ואם יש לכם שאלות נוספות...

סופשבוע נעים!