באחת השבתות, נסענו לטיול עירוני בתל אביב, וביקרנו במוזיאון. אני עדיין מופתעת מעצמי בכל פעם שאני מבקרת במוזיאון (ועוד נהנית מזה!), כי אף פעם לא אהבתי מוזיאונים. בכל הטיולים שלי בחו"ל הרגשתי שהביקורים במוזיאונים הם מעין חובה לא נעימה. פאריז עניינה אותי הרבה יותר מהמונה ליזה, ותמיד העדפתי לטייל ב"מוזיאון הפתוח", לראות בניינים ואנשים מעניינים, להריח ולהרגיש את העיר.

בשנתיים האחרונות, זה קצת משתנה. אני עדיין מעדיפה לבלות בחוץ, אבל המוזיאונים מאוד מעניינים אותי. מעניין אותי לראות יצירות מקרוב, לנסות להבין אותן, מה להבין מה עשו שם, ממה מורכבים הצבעים, באיזו טכניקה עבד האמן, ועל מה הוא חשב. מעניין אותי להסתובב בין יצירות אמנות, לראות את כל הצבעים והגיוון, ולחשוב עליהם.

אז כן, בהחלט, אבל את כל אלה אעשה בפעם הבאה, כשאבקר במוזיאון לבד. עם ילד בן כמעט-שלוש, היה קצת יותר קשה, ובכל זאת נהנינו, ולכן אני משתפת אתכם בביקור שלנו במוזיאון תל אביב, באחת השבתות האחרונות. לא הייתי במוזיאון המון זמן, והוא השתנה מאוד. יש בו אגף שלם חדש, והוא פשוט ענק. זו נקודה חשובה כשהולכים עם ילדים קטנים, כי יש להם המון מקום להסתובב בו, כולל מדרגות נעות ענקיות שמספקות זמן בילוי בפני עצמו. נקודה חשובה לגבי ילדים - הכניסה למוזיאון היא חינם, לילדים עד גיל 18.

בגלל שהיינו עם ניצן, הלהיט של הביקור הייתה התערוכה אמנות בכל אופן, תערוכה אינטראקטיבית מקסימה, שכולה מורכבת מפעילויות מקסימות עם אופניים וחלקי אופניים.

כמו זו, למשל:

או זו, שבה צריך למגט גלגלי שיניים אל הגלגל, תוך כדי תנועה:

וכאן יש ארגז חול, בתוך גלגל:

על הקירות מסביב יש סרטונים ויצירות אמנות:

התערוכה קטנה, אבל יש בה לא מעט תעסוקה ועניין - שולחנות עגולים לצביעה בעזרת כל מיני גלים מעניינים - עפרונות שמכניסים לתוך גלגלי שיניים, דמויות מנייר שאפשר לצבוע ולגלגל, שרשראות אופניים שאפשר לצייר בעזרתן, ועוד המון משחקים ופעילויות נחמדות לילדים, אבל גם להורים מתעניינים.

לצערי, מעבר לתערוכה הזאת לא הספקנו הרבה, ולמרות שהייתי שמחה לבלות שם יום שלם, ניצן פחות היה בעניין. אז הספקתי רק לדלג במהירות מחדר לחדר, ולציין לעצמי שאני צריכה לחזור לשם. יש המון תערוכות מעניינות, והנה כמה דברים קטנים ששכנעו אותי שאני חייבת לחזור, ולבד:

פנחס כהן גן, אנצור דמעתי עם בוא גאולתי - זו תערוכה ענקית שמתפרסת על גבי שלושה אולמות גדולים, יצירות ענק מורכבות וצבעוניות, בדי ענק, עבודות על עץ, וציורים יפהפיים:

תערוכת הסריגה של סנדרה בקלונד - שוב, לצערי יכולתי רק להציץ, לסמן לעצמי לחזור לשם, ולצאת, אבל זו נראית תערוכה מרתקת. אפשר לקרוא עליה קצת יותר, פה.

והעבודה העצומה והמרתקת הזאת, של מיכל נאמן:

זו עבודה ענקית ומרשימה מאוד, וכשמתקרבים...

מגלים את כל שכבות הצבע והציורים, וה...מסקינג טייפ! יכולתי להסתכל על זה שעות:

אז כמו שאמרתי, בפעם הבאה. :-)

גם זאת נראית לי תערוכה מרתקת, ויש עוד המון אוספים ותצוגות שבכלל לא הגעתי אליהם.

ומה אתכם? אתם נהנים מבילוי במוזיאון? יש לכם סבלנות להיות במקום הסגור הזה, כשבחוץ העיר סואנת וסוערת? :-)

ועוד משהו שמעניין אותי - אתם לוקחים ילדים למוזיאון? והם נהנים מזה?