עינת אלוני תלמד ביוצאות מהקווים, והפוסט הזה הוא ראיון שמאפשר להכיר קצת את עינת ואת העבודות שלה. כל הפרטים על אירוע "יוצאות מהקווים" וההרשמה אליו, נמצאים כאן, וכדאי להזדרז, כי האירוע בעוד שבוע, ומספר המקומות מוגבל!

אחד הדברים שאני הכי אוהבת באינטרנט הוא ההיכרויות שהוא מזמן לי. יוצא לי להכיר אנשים מרתקים שלעולם לא הייתי יכולה להכיר אחרת. כשאני נתקלת באנשים מעניינים בפייסבוק, למשל, אני תמיד מבקשת מהם חברות. זה יכול לקרות אחרי שראיתי תגובות מעניינות בדיון חשוב. אני אפנה לכותבת התגובות, ואציע לה חברות, כי היא נראית לי אישיות מעניינת שהייתי רוצה לשמוע ממנה עוד. זה קורה גם כשאני רואה אמנים מעניינים שאני רוצה לעקוב אחריהם ולראות מה הם עושים, ויש עוד כל כך הרבה אנשים שמעניינים - הם מצלמים מעניין, מסתובבים במקומות מעניינים, כותבים מדהים, או סתם מנהלים חיים מרתקים. ככה הכרתי את עינת אלוני.

אני לא זוכרת בדיוק איך הגעתי לעינת, אבל אני יודעת שהציורים שלה מאוד מצאו חן בעיניי, ונהניתי לקרוא את מה שיש לה לכתוב על החיים בכלל ועל תהליך היצירה בפרט. בעבר העליתי פה לבלוג משהו קטן שהיא כתבה על סשה גליצקי, שלימד אותה לצייר, ומתאר בדיוק את מה שאני כל כך אוהבת- "סשה מתעצבן כשאני מסמנת את הדמויות שלי בדיו שחור, הוא לא יכול לסבול את המחשבה שאני נגשת לציור עם רעיון מוגמר, הוא משפריץ לי צבע, מוסיף כרבולת, מדביק זנב, הופך את הידיים לרגליים ואת האדמה לעננים."

שמתם לב לכל השפרצות הצבע האלה פה למעלה? יוצאת מהקווים או לא? :-)

כל הציורים של עינת מאוד חיים בעיניי ומלאים ברגש, ואני מאוד אוהבת את כל ההשפרצות וה"קישקושים" שאפשר למצוא בתוכם!

אז פניתי אל עינת, ואני שמחה מאוד שהיא תלמד ב"יוצאות מהקווים"! כדי שתוכלו גם אתם להכיר אותה קצת יותר עד האירוע, שאלתי אותה כמה שאלות, וקיבלתי תשובות מרתקות!

איך התחלת ליצור ולהיות אומנית?

הדרך שלי קצת עקלקלה: כילדה זיהו אצלי - בבית, בגן, בבית הספר - כשרון לציור. אבל אני ממש ברחתי מזה, הרגשתי שזאת מן גזרת גורל מוזרה, נורא השתעממתי לצייר במסגרות כמו חוגים או סדנאות יצירה ותמיד ניסיתי להתחמקת מללמוד או לפתח את הנושא. עד שנהייתי סטודנטית. בזמן שהייתי סטודנטית לפסיכולוגיה הייתי יושבת בשורה האחרונה, מוציאה מחברת ומקשקשת להנאתי. עם הזמן התחלתי להביא לשעורים צבעים, טושים, פסטלים, עפרונות וכל השורה השתתפה איתי בציור. זה היה מקרי לחלוטין – בנקודה הזו גיליתי את ההנאה שבציור, שהוא לא מכוון, לא מדוייק, לא מנסה לתפוס הלך רוח או מיקוד עמוק. רק ספונטניות פשוטה.

ממה את הכי נהנית בעבודה היצירתית?

מההתחלה ומהסוף. בהתחלה הכל מאד עמום ומופשט – אני פשוט זורקת צבע על הנייר ומחכה לראות מה יזלוג לתוך מה, איזה צבע יווצר מהערבוב. זה תהליך מאד מסקרן, כי אני לא ממש יודעת מה עומד לקרות.
הסוף הוא תהליך הפוך – אני משתמשת בכלים "פחות-נזילים" כמו אקריליק או צבעי עיפרון. ושם אני מחדדת את ההצורה שהתווצרה, אבל תמיד בפראות – צבעים נכנסים בצבעים, קוים מעגליים, מסולסלים, זה כמו ריקוד של היד על הנייר. 

מה זה בשבילך "לצאת מהקוים"?

אני חושבת שזה דומה לתהליך שעבר עליי מילדות לאותה שורה אחרונה באוניברסיטה: במקום המאמץ לצייר נכון, מדוייק, עם פרופורציות, יפה ועדין – לצייר בלי שאף אחד מהתבניות המרובעות הללו יפריעו לתנועת היד.

מה את יכולה לספר על הסדנה שתעבירי באירוע?

שזאת הולכת להיות התנסות משותפת – של המשתתפות ושלי. והנייר עומד להיות מגרש המשחקים של כל אחת מאיתנו, בתוכו ננסה לקבל השראה מהצבעים, מהכתמים, מהעולם המוזר אותו יוצר החומר. אני בטוחה שזה עומד להיות מרתק וכבר עכשיו אני סקרנית מה יוליד החשק והספונטניות של המשתתפות.

לעינת יש אתר חדש, מושקע ומקסים, שדרכו אפשר לראות את כל הציורים שלה, לקרוא את הבלוג שלה, ולקנות ממנה, והוא נקרא "החיים בוורוד פוקסיה" - לחצו על הקישור כדי לבקר בו! ואם מתחשק לכם ללמוד מעינת, או מרות, עידית או דינה, מהרו להירשם! האירוע בעוד שבוע, ומספר המקומות מוגבל!!