תודה לכולן על התגובות החמות לסדנה החדשה. יש לנו קבוצה נהדרת, שתתחיל את הסדנה בשבוע הבא, ונותרו בה שני מקומות פנויים. אפשר להירשם אצלי במייל: [email protected]. שימו לב, אני אעבוד עכשיו עד יולי, ואז מתוכננת לי חופשה ארוכה, אז נצלו את ההזדמנות! לכל מי שהתעניינה בסדנת ערב, אני לא מתכננת עכשיו סדנת ערב דומה, אבל אם אתן רוצות להירשם לסדנה כזאת בימי שישי, כתבו לי!
___________________________________________
והפעם, פוסט ארוך, ומלא בתמונות!
לפני כמה חודשים, פנתה אליי עינת, בחורה שעד אז לא הכרתי. היא הגיעה אליי דרך הבלוג, ורצתה להכין אלבום בר מצווה לבנה, ניל.
עינת טענה שאין לה שום רקע או יכולת ביצירה (הו, כמה שהיא טעתה! ;-), ורצתה שאעזור לה.
כבר בפגישה הראשונה שלנו, שבה רק דיברנו על חזון, קונספט והשראה, הבנתי שזה יהיה אלבום מיוחד מאוד.
עינת ובעלה תיעדו את 13 השנים של בנם בצורה יסודית ומסודרת, היו לה פיסות ופרטים מכל 13 השנים האלה, החל מצמיד בית החולים שבו נולד ניל, ופנקס שבו היא תיעדה את כל שעות ההאכלה שלו (!) כשהיה תינוק, ועד לתמונות מסודרות של כל התחפושות מפורים לאורך השנים, תמונות עם כל בני המשפחה (זה לא פשוט!), תמונות מאירועים חשובים, ועוד.
עינת הסבירה לי שהיא לא רוצה אלבום קיטשי מצועצע. היא רצתה משהו "כמו אלבום מסע", "יומן עור", "מזוודה עם מעטפות קטנות", "יומן עם פתקים", והביאה כל מיני תמונות ורעיונות בסגנון הזה.
נעבור לתוצאה הסופית, אלבום אישי, כרוך בכריכת עור, מלא במעטפות קטנות, פתקים אישיים ומזכרות:

האלבום קטן יותר מאלבום סטנדרטי שאנחנו רגילים לראות. אני לא זוכרת את המידות המדוייקות, אבל בערך 26 סמ' על 20 סמ'.
עינת ואני נפגשנו כ-5-6 פעמים. הפגישה הראשונה באמת התמקדה בשיחה על החזון והשראה. איך ייראה האלבום, ומה חשוב שיהיה בו, ואחרי שהחלטנו על הקווים הכלליים, החלטנו גם על גודל עמוד, ולפיו על גודל התמונות, והרעיון של מעין יומן מסע.
בפגישה שלאחר מכן הלכנו ביחד לקנות קצת חומרים, עינת הדפיסה תמונות, סידרנו רצף מסוים ביומן, חילקנו עמודים לפי נושאים, והתחלנו לעבוד על הכנת העמודים. אני עיצבתי כ-5 עמודים, לאחר מכן ישבנו ביחד ועיצבנו עוד כמה עמודים משותפים, ואת כל השאר עינת עשתה לבד, תוך התייעצות איתי.
האלבום מורכב מארבע "מחברות" שיצרנו. השתמשנו בגליונות נייר איכותיים ועבים שחתכנו למידות הרצויות, וקיפלנו לשניים. כך הרכבנו את המחברות, לכל מחברת נושא משלה, ובסופו של דבר כל המחברות נתפרו יחד נכרכו ליומן הגדול הזה.
כשמסתכלים באלבום הגמור, אפשר לראות בבירור את התהליך שעברנו. העמודים הראשונים מהוססים, נקיים ועדינים יותר, ולאט לאט יש בהם יותר שחרור, רואים שעינת ואני הבנו יותר את הכיוון של האלבום הזה, שעינת הבינה את הרעיון והשתחררה מהחששות, והכל נראה הרבה יותר טבעי.
לא צילמתי את כל האלבום, אבל צילמתי לא מעט, ובעיקר עמודים מייצגים ומעניינים. כפולת העמודים הזאת מקסימה בעיניי, ומאוד מייצגת את ניל והמשפחה המיוחדת שלו. ניל גדל עם הגר, בת של חברים קרובים של המשפחה, ועינת הביאה איתה ציורים ופתקים ששני הילדים יצרו במשך השנים, ותמונות שלהם לאורך השנים. הציורים והפתקים הודבקו כרקע, ועליהם התמונות, ובמעטפ החומה ישנו מכתב שעינת ביקשה מהגר לכתוב לניל, לכבוד בא המצווה. אתם יכולים לתאר לעצמכם את ההתרגשות של הילד, שרואה את הציורים והמכתבים האלה, שמספרים סיפור נפלא ביחד עם התמונות, ואז מבחין במעטפה ופותח אותה, קורא את המכתב... ויש לו עוד הרבה הפתעות כאלה באלבום הזה! :)

הכפולה הזאת מוקדשת להצגה שניל השתתף בה, והייתה מאוד משמעותית עבורו. יש כאן את ההזמנה להצגה, דיסק של ההצגה עצמה, ותמונות. התמונה שקשורה עם סרט בעמוד הימני היא בעצם מקבץ תמונות. כשמתירים את הסרט, נפתח שם ספרון של תמונות. זה משהו שחוזר על עצמו בכל האלבום הזה, ספרוני תמונות, אקורדיאוני תמונות נפתחים, מעטפות עם מכתבים ומזכרות והפתעות נוספות.

זוהי כפולת עמודי פורים, ובה תיעוד מלא של כל התחפושות מ-13 שנים. מימין, התמונה נפתחת לאקורדיאון של כל התמונות, בתמונה הבאה זה יהיה יותר ברור.

הנה, כך זה נראה פתוח, כל התחפושות. השיטה הזו של שילוב ספרונים ואלבומונים נהדרת לאלבום מקיף וגדול כזה, כי היא חוסכת במקום, והיא גם מאוד מתאימה לאווירה של האלבום הזה, עם כל הכיסים והמעטפות.

כפולת העמודים הבאה מוקדשת לאהבה של ניל לספורט, וכל המשחקים שהוא היה בהם. הרקע הוא עמודי ספורט מהעיתון, מימין יש שילוב של כרטיסי כניסה, תמונות ומזכרות קטנות, ומשמאל, מעטפה שתפרתי מנייר פרגמנט, שמכילה בתוכה עוד המון כרטיסים ומזכרות ממשחקים שונים.

וכאן, עמודים שמוקדשים לאהבה של ניל לבנות דגמים. הניירות המדוגמים, הסיכות המתפצלות בקצוות העמודים, וכל הצבעים והאווירה מעבירים מאוד את סיפור הבנייה, והתוספת הנהדרת והאישית כל כך של עינת היא, שהיא ביקשה מאביה, סבא של ניל שהוא מהנדס, לכתוב לו משהו רלוונטי ואישי בעמודים האלה. הסבא קיבל תגית וכתב עליה, ואתם רואים אותה פה, בעמוד. עינת עשתה את אותו הדבר עם עוד בני משפחה - היא חילקה תגיות לבני משפחה שמייצגים חלקים שונים בחייו של ניל. למשל, הדוד של ניל שאוהב מאוד ספורט, כתב לו הקדשה על תגית שהודבקה בעמוד הרלוונטי. כמו כן, כל בני הדודים והאחים קיבלו פתקים וכתבו לו ברכות אישיות, ששולבו לאורך האלבום.

בעמוד הזה, שמוקדש לאהבה לחיות, אתם רואים עוד תגית, מהדודה הווטרינרית.

וזו כפולת "האחים", תמונות של ניל עם אחיו, לאורך השנים. בשני העמודים יש תמונות שנפתחות לספרונים ואוצרות בתוכן עוד תמונות רבות. אפשר לזהות את התמונות האלה לפי העוגנים הקטנים שמחזיקים אותן. בעמוד הימני יש עוגן לבן קטן, שעליו החתמתי כיתוב, ובעמוד השמאלי, עוגן כסוף, קצת יותר גדול.

עמוד חברים. לעמוד הזה יש סיפור נחמד, ששוב מראה את המסירות של עינת. עינת רצתה פינות לתמונות, ולא הצליחה למצוא פינות כמו שהיא רצתה, ואימה פשוט הוציאה את כל הפינות השחורות מאלבומים ישנים שהיו בביתה:

כפולת משחק ושעשוע :)

וכאן זוהי כריכת המחברת האחרונה, שהוקדשה לארבעת היסודות. בעמוד הכותרת שאתם רואים פה, עינת גזרה את הסמל מלבד, ועשינו העברת תמונה של הכיתוב, כדי שייראה מעניין יותר מאשר הדפסה, שהייתה יוצאת אחידה וחלקה ושחורה יותר.

המחברת הזאת מוקדשת ליסודות, וכאן אפשר לראות תמונות של ניל בטבע:

ובמים. את הכפולה הזו אני עיצבתי, ואם היא מוכרת לכם, אולי זה כי היא מזכירה עמוד אחר שעיצבתי בעבר? :)

וכאן בשלג:

וזהו, אלה כל העמודים שצילמתי, אבל האלבום שמן ועמוס ומלא עוד הפתעות מרתקות, כולל מכתב אישי של עינת אל ניל, שבו היא מספרת על כך תהליך יצירת האלבום. בעיניי זו מזכרת יפהפייה ומרגשת מאוד, ואני מאוד אוהבת את העובדה שהאלבום מכיל לא רק תמונות, אלא המון מזכרות קטנות ואישיות מ-13 שנים עשירות כל כך. יש בו דיסקים, ציורים של בני משפחה וחברים, מכתבים אישיים מהעבר, וגם מכתבים אישיים שנכתבו במיוחד לאלבום. אין לי ספק שזו מזכרת אישית שניל יחזור אליה ויקרא בה וייהנה ממנה!

בגלל שהיה לנו מעט מאוד זמן לעבוד על האלבום (כחודש), עינת מסרה אותו לכריכה אצל כורכת מקצועית, רויטל נחמיאס, שעשתה עבודה יפהפייה, כריכת עור גמישה ונעימה, עם הסגירה המקסימה הזאת:

אני מאוד אוהבת את הסגירה הזאת, ולא כל כך רואים את זה פה בתמונות, אבל כשמחזיקים את היומן השמן הזה ביד, הוא רך וגמיש, והתחושה היא של יומן מסתורי שעומד להתפקע. אפשר לעיין בו שעות, לפתוח את כל המעטפות והספרונים, לגלות עוד רובד ועוד רובד של הילד המקסים הזה.
אני אסיים במסיבת בר המצווה של ניל, כי גם היא מאוד מאוד מיוחדת, והכל ביחד מתאים לקונספט הזה, של יומנים ואלבומים ואוצרות, ומשהו אישי מאוד. המשפחה חגגה את בר המצווה בהיקף מאוד מצומצם של כ-20 אנשים, בני המשפחה הקרובים ביותר, בבית הדפוס "הממלכה" של עידו אגסי.
עינת הכינה מעטפות עם תמונות של ניל ביחד עם כל אחד מבני המשפחה, וכולם יחד איתרו את התמונות והמעטפות, והרכיבו לעצמם אלבום אישי קטן, מלא בתמונות שלהם עם ניל, לאורך השנים. עינת מספרת שזו הייתה חוויה אינטימית ומאוד לא שגרתית, שבה כל הדודים וסבים ישבו ויצרו ביחד אלבום, הזדמנות להיזכר ביחד בכל מיני רגעים מיוחדים, וגם לצאת עם מזכרת אישית נפלאה.
כך זה נראה בתהליך העבודה:

וכך נראים כל האלבומים, גמורים וכרוכים:

העבודה על האלבום הזה הייתה מבחינתי חוויה לימודית מרתקת, חשבתי הרבה מאוד גם על עצמי, כאמא לילד שעוד לא מלאו לו שלוש. האם גם אני אצליח לשמור על התמונות, לארגן ולסדר אותן בצורה מופתית כזאת שתאפשר לי לבנות אלבום כזה? מהם הדברים החשובים שמהם מורכבים החיים של הילדים שלנו? מה הם עושים ומספיקים ב-13 שנים? ומעבר לדברים האלה, היו לי הרבה מחשבות על עיצוב אלבומים, על תיעוד ושמירת זכרונות, ואיך לעשות את זה. נהניתי מאוד מהעבודה הזאת, ואני מאוד מרוצה מהתוצאה, והכי מרוצה מהעובדה שבסופו של דבר את רוב האלבום עינת עשתה לבד, למרות שהיה לה מאוד קשה בהתחלה, היא חששה, ולא ידעה איך מתחילים ומה עושים, ובסופו של דבר היא הצליחה ליצור עמודים יפהפיים, מלאי תוכן ועניין, שעשו לה חשק לעוד! :)
מה אתכם? גם אתם מתעדים נקודות חשובות בחייכם/חיי הילדים שלכם? ואיך אתם דואגים לשמור את כל התיעוד הזה?
עינת סיפרה לי על מסורת משפחתית מאוד יפה שיש להם, שאני מאמצת מיד - בכל יום הולדת, כל ילד מקבל אוסף של כל התמונות שלו מהשנה האחרונה. אלבום כיסים רגיל, לא מעוצב, אבל מלא בתמונות מהשנה האחרונה. אני חושבת שהיום, בעידן של הצילום הדיגיטלי, רובינו לא מדפיסים תמונות, ומאוד אהבתי את הרעיון הזה, לשבת ביום ההולדת עם האלבום, לדפדף בתמונות, להיזכר בשנה שחלפה. עינת מספרת שאצלם במשפחה הילדים ממש מצפים לאלבום הזה כל שנה.
לניצן יש יום הולדת בעוד חודשיים, ואני כבר החלטתי שהשנה אני מדפיסה תמונות! ואם יש לכם מסורות יום הולדת מעניינות כאלה, אני אשמח לשמוע עליהן בתגובות! :)