התגעגעתי לשקט הזה...
התגעגעתי לפתוח מעט את החלון בחדר, להציץ מבעדו, לשאוף את האוויר הלח בחוץ, לשמוע את קולות הציפורים, את קול הרוח, את השקט המופלא הזה שמחלחל בשכונה הריקה הזו.

ימי שישי הם הכי בעולם, במיוחד בשעות הערב, כשכולנו כאן. אין אף אחד שהוא לא בבית, כי אין תירוץ לצאת. בימי שישי אנחנו מתקבצים שוב, נזכרים שאנחנו בכל זאת משפחה אוהבת.
התגעגעתי לנשום נשימה עמוקה עד כדי כך שאני מרגישה כי שתי ראותיי מתמלאות באוויר צח.
התגעגעתי כל כך להרגשת הסיפוק הזו.

התגעגעתי כל כך לריח העוגיות בתנור שאמא נוהגת להכין כל שישי. לריח המופלא הזה שאני מריחה עכשיו.
והינה דמעה מאיימת לצאת אל העולם, ואני מתפלאת. כי אין סיבה! או שאולי כן? אולי כי אני מאושרת? אולי זו דמעת אושר שהתגעגעתי אליה רבות.
סוף סוף להרגיש מאוזנת, למרות שהכל מחוץ לבית הזה עומד להתפרק.

כיף שיש איפה להרגיש שייכת, פשוט... כיף.

עריכה - 21.6:
קרובי משפחה שלי מגרמניה מגיעים היום... ועוד כמה אמורים להגיע בשבוע הבא.
זה מרגיש מוזר, כבר כמעט שלוש שנים שלא ראיתי אותם. אוח...  ההתרגשות (: