דברים שאני שונאת, שהגיע הזמן שיחשפו לעיניי הקוראים כאן.
אז... מוזמנים לקרוא ולהיזהר מהשהות לידי כשאני עצבנית. 

5.
כשהאחות חשה בוגרת.
נו אני גדולה מאחותי בשנתיים, אז מי קבע שהיא יכולה להתנהג כאילו היא האחות הבכורה?
אני מאוד סובלת במעמד הזה של להיות "בכורה" בבית, אבל זהו! אם כבר אז כבר ונשבר לי מזה שהיא מנסה תמיד למצוא את אותן שגיאות שלי.

4.
כשמפריעים לי כשאני שומעת מוזיקה באייפוד.
נו, למה לעצבן? אתם לא רואים שאני עם אוזניות טחובות באוזניים? למה מתחשק לכם לשאול את השאלות הכי מפגרות דווקא כשאני נהנת מכל רגע ומתפנקת על הפלייליסט שלי?

איזה אנשים...

3.
נשים מבוגרות באוטובוס.
נו מי לא שונא?

"נהג, למה אתה נוסע בכיוון הזה?"
"למה הורידו את קוו 22?"
"סליחה גברת! תני קצת כבוד למבוגרים ממך וקומי מהכיסא!!"

נו בחיאת, לא קיבלתן אתמול בלילה?
זה פשוט עושה לי צמרמורת הדבר הזה.

2.
כשמעירים אותי. במיוחד לאחר מספר שעות שינה מועטות.
אני מתעוררת, אבל לוקח לי כמה שעות באמת להתחיל לתפקד כמו בנאדם נורמלי.
מאוד מסוכן לשאול אותי שאלות של עד שעה מאז שאני מתעוררת, במיוחד *קול מעצבן של אמא* "מה תרצי בסינדוויץ'?"
גאד זה יכול פשוט לעצבן אותי ברמות בלתי אפשריות.

1.
והדבר, שאני שונאת יותר מכל -
כשאוכלים לידי בקול רם.
אי נימוס, חוסר כבוד, זה מגעיל!
זה המבחן הראשון שמי שמעוניין להיות בחברתי צריך לעבור, זה עושה לי צמרמורת, גירודים, אני מכווצת את כף ידי אל אגרוף ומנסה שלא להתנפל ולהכות את אותו בנאדם אבילי שלועס את הביס הזה מהפיתה הזו בקול רם.

אין. שונאת. זהו.

והציור, שיצא דיי חסר פרופורציות...
אחותי חושבת שהוא מגעיל

CYA PPL