ישנם כל כך הרבה דברים שאני צריכה להתנצל עליהם השנה, על כל השקרים, התככים, המזימות...
אבל אם אתחיל להתנצל עכשיו כנראה לא אסיים עד לשנה הבאה, וזה לא טוב. נכון?

אבל...
בכל זאת אתנצל. אתנצל בפני הוריי על הסבל שגרמתי ואגרום להם.
אם הכל ילך לפי השיעורים שלי, יכול להיות שאגמור בשנה הבאה מחוץ לבית, בלי אגורה על התחת, בעוד הוריי מנסים לשכוח שהיתה להם בת.
אבל אני עוד בספק, יכול להיות שבסופו של דבר כן נגיע לפשרה ונוכל לשוב להיות משפחה נורמלית, לא שאנחנו לא כאלה עכשיו, כן?

עד לפני כמה שנים הייתי בטוחה שקיים מונח כזה "משפחה מושלמת" עכשיו אני יודעת שדבר כזה נמצא רק בטלנובלות.
הדבר הכמעט יחיד שמחזיק אותי עכשיו זה התקווה שבתוכי למחר טוב יותר, לשנה טובה יותר.

צום קל למי שצם, וגמר חתימה טובה לכולם.