אני מרגישה פרפרים בבטן, מרחפים לכל עבר, מדגדגים וגורמים להרגשה נעימה.
אני מרגישה עכשיו כמו ילדה קטנה כבת חמש, שבזה הרגע קיבלה את הבלון האדום שחשקה בו מאז שנכנסה ללונה-פארק.
אני מרגישה עכשיו כמו מישהי שקיבלה את האהבה שלבה חפץ בה מאז ומעולם.
יכול להיות שאני פשוט מאושרת.
החל מהשבוע הבא אני אתחיל את חוג הציור שאני חושקת בו כבר הרבה זמן, אין מאושרת ממני בעולם כולו!!


תוכניות להשבוע:
דו"ח מעבדה בפיסיקה - הוגש
presentation - יום ו'

אז המדריך לצביעה (אני מהירה או מה? *גבות*)
אני רוצה להבהיר משהו לפני המדריך עצמו, זה מדריך לסגנון הצביעה שלי, יכול להיות שיש (ויש) עוד הרבה סגנונות צביעה, אני לא פוסלת שום סגנון, זו הדרך בה אני צובעת וכך נוח לי (:

כמה הערות לגבי צבעי עפרונות-
- יש המון צבעי עפרונות, המון חברות וכו', אני חושבת שכל צבע עיפרון יכול לעשות את המלאכה כמו שצריך, זה תלוי בעד כמה מתאמנים.
- לא ביום אחד נהפוך לציירים מעולים כמו שלא ביום אחד נדע איך לצבוע יפה, אני מתאמנת על הצביעה הזו למעלה משנה ויש לי עוד לאן להשתפר ולעולם לא אהיה מספיק מרוצה מעצמי, זה טבע החיים.
- עפרונות צביעה לא אמורים להיות יותר מידי מחודדים, תמונה תסביר למה אני מתכוונת:


נתחיל-

קודם כל, הציור עצמו. אני ציירתי ישר עם עט, כמובן שעדיף קודם לצייר סקיצה ורק אז לעשות לזה ליין עם עט או משהו (:
(כך הציור שלכם לא יצא עקום כמו שלי)

 
עכשיו אני אתחיל בשכבת הצבע הראשונה של העור, צבעתי קודם כל את העור בצבע אחיד, ואחר מכן התחלתי להדגיש את המקומות שאמורים להיות מעט יותר "חשוכים" (למשל הצוואר, מתחת לשיער, צדדי הפרצוף)


עכשיו שכבת הצבע הנוספת, אני אצבע את המקומות שמוצללים יותר (חשוכים יותר) בצבע כתום, לא צריך להגזים עם הצבע, שכבה עדינה תספיק).
ואז אני אמשיך לעוד שכבת צבע בצבע וורוד, מעט סומק ועל השפתיים כדי להלביט אותם יותר.


ועכשיו אצבע את העיניים, הדבר הכי חשוב כשצובעים את העיניים הוא פס\עיגול האור, כדי שלא נקבל מבט דרמטי או קריפי בהגזמה.
בעקרון על זה מבוססת טכניקת הצביעה באנימה\מנגה.
את העיניים בציור אני אצבע בכחול (איך לא? >_>).


ארצה עכשיו להתחיל לצבוע את השיער, אלו הגוונים בהם אני הולכת להשתמש (חום-כהה, חום-אדום-ורוד, חום-צהוב ואפור).


נתחיל מגוון החום-ככה, נצבע בפסים מהחלק הגבוהה (יעני השורשים) ומהחלק הנמוך (הקצוות).


עכשיו אוסיף את שארית הגוונים, באותה צורה.


אצבע את האקססוריז
 קירוב של הפנינים:

ו... זהו ^_^
אני קיבלתי את התוצאה הזו-

מה איתכם?(:

אשמח לשמוע הערות\תגובות וכולי D:

שינויים.
שינוי זה דבר טוב ברוב המקרים לא? לא טוב תמיד להישאר תקוע ולא לזוז, ושינוי הוא סוג של תזוזה לדעתי.
עד עכשיו, עד גיל 18 למען האמת יש לנו את הזכות המלאה לחיות רק בשביל עצמנו, הרי אנחנו מתבגרים חסרי התחשבות, אבל אחר כך, אחרי שנתגייס ונשתחרר החיים האמיתיים יתחילו, נצטערך להתחיל לחיות לא רק בשביל האני שלנו.
אישית אני רוצה שהכל יסתובב סביבי עוד, עוד הרבה שנים. אני עוד לא מוכנה להתחיל בחיים האמיתיים האלה, יש לי עוד דברים שאני רוצה לעשות לפני שאצטרך לקחת אחריות.
בתקופה הזו, אני מביטה על כל ילד בטווח גילאי 5-10 ומקנאת בו קנאת מוות.

בצדק, אני לא יודעת מה עובר עליי, כשהייתי קטנה רק ציפיתי שאהיה גדולה כדי שההורים לא יגידו לי מה לעשות, אבל עכשיו - כשטעמתי מעט מטעם החיים האמיתיים נפשי חושקת בחזרה בזמן כמה שנים אחורה כדי שאוכל להנות עוד מהילדות שלי.

ציירתי את זה ישר עם עט שחור, אני אוהבת את התוצאה עד מאוד (:

יש לי אובססיה חדשה; The Rasmus - Not like the other girls
אגב, סיימתי לפני כמה זמן את Girl with a pearl earring. אני פשוט חייבת להמצליץ על הספר הזה, מכל בחינה. אחד הספרים היותר מדהימים שיצא לי לקרוא

סאלמת'

אתמול חשבתי לעצמי שהקשר שלי עם ההורים כבר לא מה שהיה פעם, התרחקנו המון בתקופה האחרונה.
אם זה אומר שאני הופכת למתבגרת רגילה אני שמחה, נמאס לי להיות שונה מכולם, נמאס לי להיות הילדה הטובה של אמא ואבא. אני רוצה חיים חדשים, חיים שיכילו את מה שאני אוהבת באמת.
בדיוק כשחשבתי שעבר המון זמן מאז השיחה העמוקה האחרונה שלי עם אמא אבא שישב עם אמא בסלון קרא לי.
כשהתיישבתי הוא קרץ לה "מה דעתך שנחשוף בפני הבת שלנו את הסודות שלנו?"
התערבתי בשיחה ואמרתי שאני אוותר על התענוג, אבל הוא לא וויתר, וטוב שכך.
אני חשבתי שהוא מתכוון לאיפה הם מחביאים את הכספת (>_>) אבל הוא התכוון למכתבי האהבה שהוא שלח לאמא בתקופה שהם יצאו עד החתונה.
במכתב אחד הוא כתב לה:
"אני רוצה שתהיי לי לגינת פרחים, ואני רוצה שתהיה לנו ילדה, שתהווה את פרח היסמין שייקשט את הגינה הזו"
"היינו צריכים לקרוא לה יסמין" היא לחשה לאבא באוזן.
אני כבר הייתי עסוקה בלמחות את הדמעות שזרמו על הלחי שלי בקצב מסחרר.
הם מאוהבים, יכול להיות שיותר מבעבר, ואין הרגשה טובה מזו. זה רק גורם לי לתהות האם אני אזכה לאהבה כזו?

סקיצות שנעשו היום בגלל שיעמום טוטאלי (בזמן שיחה עם דניאלושקה 3>)


וזו סקיצה של ציור משותף שלי ושל סופר סושי, אני אעלה את הציור המוכן כשזוהי תסיים לעשות לזה ליין ולצבוע את זה ^-^;;



ועכשיו, נא להכיר את מיצי!!!

*יותר תמונות בקרוב!!!*

CYA

בעוד כשבועיים תתחיל תקופת המבחנים.
אולי זה טוב, אולי לא. אני עוד בספק, מצד אחד אני מצפה לכפר על ציוני לאסט ייר, אבל מצד שני אני קצת בלחץ, הלו! מבחנים?
אני עוד צריכה לקלוט שאני בי"ב, דאמט! זה קורה מהר מידי ואני צריכה קצת להרפות.
אז בסוכות קרוב לוודאי שאני אלמד, אני ממש חייבת ציונים השנה, חייבת.
בחיים שלי לא חשבתי שזה יהיה קשה, תמיד הייתי מקבלת ציונים מעולים בלי ללמוד אפילו. אבל מאז שנה שעברה, מאז שה"איד" תפס פיקוד בשנה שעברה יש לציין, הכל הפך שונה ומוזר, לא הגיוני.
היום המורה שלי לאנגלית פגשה את אבא שלי, היא לא הפסיקה לומר לו עד כמה אני תלמידה למופת, אבל האם זה באמת ככה? אני בספק למען האמת >_>
well... שיגיע כבר יום ראשון התגעגעתי כבר לכולם.
ולחשוב שהייתי איתם היום, חח.. יש לי התמכרות חדשה ניראה לי, התמכרות לחיי החברה שלי.

והיום העברתי את התמונות של אותם ציורים שציירתי על הקירות של גן בתדוד שלי.
הינה שניים הכי טובים לדעתי-
 
האיכות מאוד מרשימה, אני יודעת ~_~

עכשיו נזכרתי למה אני תמיד מתמכרת לסימס כל פעם מחדש.
כי זה כל כך מגניב,  דא
כפכף החליטה שהיא רוצה לבנות בית קברות. ומי אני שאעצור בעדה, אין זה כיף חיים להתעלל באנשים XD

הולי שיט... אני מתגעגעת לתקופה בה הייתי יושבת עם הטאבלט יום שלם מול הפוטושופ, נוטוב, לא נשאר הרבה עד לתקופה מחודשת כזו (:
Peace n' Luv nice ppl
/m\

אז באת אתמול. היה כיף נכון?
כל אחת אמרה שהתגעגעה, חיבקנו אחת את השנייה... דיברנו וצחקנו ביחד כמו פעם.
אבל כמוני את יודעת שמשהו השתנה, אני כבר לא אותה פראיירית קטנה ועלובה, ואת... את נשארת את, כנראה זו הבעיה.
"סוכנות דוגמניות רודפת אחריי כבר חצי שנה" אמרת "אני נשבעת באלוהים, אני נשבעת על החיים שלך!" ואז הוספת.
בנינו, שתינו יודעות שזה לא היה קורה בחיים. וזה לא מקנאה, אני לא טיפוס קנאי כמו שאת יודעת. אבל בחיאת, "סוכנות דוגמניות"? הרי את בקושי מגיעה למטר שישים וחמש, אז... את באמת באמת בטוחה?
וגם כשעשיתי פרצוף של WTF אמרת "מה את לא מאמינה?"
"מאמינה... מאמינה"

היום פגשתי את בן הדוד שלומד בתילתן, דיברנו על הלימודים שם, המוטיבציה ללמוד שם גוברת מיום ליום.
אז מה אם זה 18 אלף ש"ח לשנה? 

יהיה טוב אנשאללה.

כדאי לי לצבוע את זה? (והכוונה כאן לצבעים צבעים, לא לשחור לבן כאילו כי אני הולכת להצליל ולתת לזה קצת עומק גם ככה)

עריכה:
נו נו צבעתי...

(מוקדש רשמית לקוקי 3>)

בונות לעצמי:
1. העיניים... פשוט זוועה -_-
2. הידיים לא בסדר

הסורק פשוט הרג את הציור הזה לגמריי, צבעים מתים. תודה לאל שיש לי פוטושופ 3>

[באוזן - Sia - We'll be found The Rasmus- Sail away]
 CYA

   עכשיו אני יודעת שהכיתה שלי היא... (איך אומרים?) הכי אחי.
למרות שהשבוע התחיל עם כאב גרון רצחני ושפעת של תחילת הסתיו, זה לא ממש גרם למצב הרוח שלי להידרדר, הרי הייתי אמורה ללכת לבקר את נענע ורין ביום שלישי. וכך קרה.
ביום שני בלילה לא הצלחתי להירדם מרוב התרגשות, ציפית כל כך להיות בבית של נענע, שנלך אני והיא לבקר את רין אחר כך. פשוט גן עדן.
הייתי קצת בהלם כשהגעתי לבית שלה ותיארתי לעצמי שהיא מסתלבטת עליי, הרי היא בחיים לא אמרה לי שהבית שלה ענקי עד כדי כך. וגם החדר שלה לא קטן בכלל. שיחקנו בהתחלה עם האחיינית הדובשנייה שלה שמנשקת כל מי שפוגשת, לאחר מכן צחקנו על אחיה הקטן שהתבייש ממני. ואחר כך היא צחקה עליי בגלל שהתביישתי מההורים שלה (נו זו רק פעם שנייה שאני פוגשת אותם)

  הפעילות אצל רין הסתכמה בפשיטה על מגירת הבשמים שלה ושל האחיות שלה.
(בזמן שאני מסניפה בשמים רין מזהירה אותי-
"לא לא! אל תטרחי להריח, זה לא ברמה של בושם."
"אז ברמה של מה זה?"
"מטהר אוויר"
אני בכל זאת מריחה.
"הולי שיט. זה באמת מטהר אוויר.")

  אחר כך נסענו לפארק מזדמן באיזור לעשות מפגש כיתתי. נרגילה, סמים, אלכוהול וסיגריות. בכך זה הסתכם.
אה, ובחתול של אלכס העונה על שם שחקן כדורגל ברזילאי ששכחתי את שמו כרגע. אני ומילי לא הנחנו לו לרגע... עד שהוא ברח.
חזרנו הביתה בסביבות 0:00-0:30. וזה היה שווה את ההרצאה של הורים שלי על כך שקבענו שאין איחורים באמצע השבוע.

  ביום למחרת כמובן ששליש וויתר על הלימודים (נו, הרי הם היו עוד מסטולים מריח הרגליים של משה) והשאר שכן הגיע פשוט ישנו במהלך השיעורים, אז שחררו אותנו מוקדם מן הצפוי.
ראיקה לא נתנה להזדמנות פז שכזו לחמוק מידיה והיא צילמה את כולם ישנים על השולחנות.

  יום חמישי עוד היה השיא. כשאני ועידו לא הנחנו לשיער של נענע. בנוסף עידו שם את הקליפס של נענע על השיער של חרשני, והיא התחילה לצרוח (בלי קול) "אוי לא! זה הזדהם עכשיו!" ומי כמו עידו אוהב כשיורדים על חרשני?  

-

  עידו קנה לי שני עפרונות B9 מושלמים. אתמול ציירתי והצללתי איתם. הייתי מעלה את זה לפה עכשיו רק שהוא פשוט לקח את הציור(ים) כאות תודה והערכה על העפרונות. ("דאמ יו! אני בזבזתי עלייך 8 ש"ח ולא ציור ולא תודה?! ")
למרות שחפרתי לו שישלח לי אותם היום, אז אם אני אקבל אותם (אינשאללה) אני אעלה (:

פיס אנ' לוב 3>

ולמקרה שאתם ממש נחמדים ובא לכם להגיב אבל אין לכם כוח לקרוא את המגילה - קבלו ציור:
 

דברים קטנים שאנו עוברים, אותן חוויות לא משמעותיות הן אלו שגורמות לנו להישאר חזקים.
מבט ממנו, כשהוא מחזיק לי את היד, לחשוב שבשבוע הבא אני אלך לבקר אותה, להיזכר בצחוקים שלנו שהתגלגלו בשיעור האחרון.

כשכל הדברים הנוראים מאיימים על השלווה שלנו; על האושר... ניזכר באותם רגעים מעטים שמקשטים לנו את היום בזרי ורדים אדומים כאש.
אותם ורדים שהוא קטף עבורי מהגינה של השכן לפני שבועיים.

תהיה איתי, תישאר איתי ואל תעזוב.
אני זקוקה להומור שלך כדי להמשיך לחייך...
גם אם זו לא אהבה, אני רוצה שהקשר הזה יימשך.
ואני מבטיחה להתקשר אלייך פעם ביומיים אחרי שהשנה הזו תסתיים.
רק תבטיח שלא תיעלם, או שמא שלא תתן לי להיעלם.
אני מרגישה שאני שוב מתאהבת ואני לא רוצה שזה ייפסק.

-

סוף סוף השבת הגיעה ואיתה הגיעה ההשראה, לא גדולה אבל בכל זאת משהו.
ציור חדש חדש שיצא הרגע מהתנור (תיזהרו זה חם!)

Please take my pain away - 20.9.2008

זה מזכיר לי איזה ציור שראיתי רק שאני לא יודעת איפה.

באוזן : Breathe me - Sia
התמכרתי ל Girl with a pearl earring ואני חושקת לסיים את הספר הזה ולהתחיל באחר.


נתראה.