אני מוצאת את עצמי חושבת עליו הרבה בתקופה האחרונה, אני רוצה אותו כל כך.

אני כל כך מתגעגעת אלייך,
רוצה לרגיש אותך כאן איתי.
רוצה להריח אותך שוב, לחבק אותך ולא לתת לך לעזוב.

אם אני אראה אותך שוב,
אני לא אתן לך ללכת, לא אתן.
אני רוצה להיות איתך ולו לרגע קט, רק לראות את העיניים המדהימות שלך,
את הגוון הירקרק שמנצנץ לו באור השמש החמה.

גם אם החיים בחרו שדרכנו לא יצטלבו עוד,
גם אם נגזר עליי לחיות בגעגועים אלייך,
גם אם הגורל רצה שאשכח אותך, לא אסכים!
לא אתן לזה לקרות. 

לא אשכח אותך, אהובי, לעולם.

כל יום אותו הדבר,
להתעורר כשכולם עוד ישנים, בארבע וחצי לפנות בוקר. באותן שעות קטנות של הלילה אני מוצאת את ההשראה הגדולה, את האש שבוערת בי ומפצירה בי לכתוב, לחשוב על החיים.

לשמוע בלופים את השירים של Dido, השירים שלה כל כך מרגיעים. לעזאזל.

להיות כל היום על המחשב, ולשמוע את העקיצות של אבא על כך.

להתיישב בערב עם אמא ואחותי מול הטלויזיה, לראות את התוכנית הקבועה. לבכות מהתרגשות או מההזדהות, לשמוח, להתפקע מצחוק, להתרכז עד אינסוף...

אני לא רוצה לאבד את זה.
אני לא רוצה לאבד את השגרה הזו,
לא רוצה אקשן, לא רוצה לחיות כאילו אין מחר. אני מעדיפה את השקט הזה... את השקט... הזה.

18.7.2008 4:38

מחר השמש תזרח,
וארוץ אל עבר הקשת,
אל גן העדן המיוחל,
אל היופי שבשקט.

מחר הכל יעבור,
מחר זה ישתנה,
מחר יגיע סוף סוף,
עודני מחכה.

את הצרות של החיים,
אשכח כהרף עין.
אשכח כאילו השתכרתי,
לאחר חמש כוסות של יין.

ועכשיו אני כאן,
מחכה,
לבואו של המחר.
יושבת על יד החלון...
קוראת בקולי קולות:
"מחר, בבקשה ממך, בוא כבר".

 

My shelter

In this unstoppable world, where everything is shattering little by little, I find my self hiding behind those CDs I kept for so long
That rhythm, those notes, these songs are keeping me alive now
I find my inspiration while listening to those CDs of mine, find my happiness while imagining my future materializing step by step, while finding my family again, recognizing my one and only… love.