אז שוב שיניתי עיצוב.
אני מרוצה ממנו יותר מהאחרים, אלו גוונים שיותר מתאימים לאופי שלי.
עכשיו אני לא אשנה את העיצוב להמון זמן (!) אני מ ק ו ו ה.

לאחר כמה חודשים טובים בהם לא נגעתי בדף, עיפרון ובטאבלט (מחשב בנזונה ),
ציירתי היום את ד"ר וואן טוחעס.

ממ, בהתחשב בעובדה שמזמן לא יצא לי לצייר בני אדם (חוץ מכמה צ'יבים מטורללים שרצים על המחברת פיזיקה וקוראים "אני שונא פיזיקה!!!!!111") יצא לי ציור.. אממ.. נורמלי. בלי הצללות, בלי יותר מידי צבע אבל בכל זאת, ציור.
(לחצו על הקישור)
http://up23.siz.co.il/up1/zzxymtrmlkwz.jpg
(סורי על הגודל)

עריכה!!!!!11111
הציור הצבוע, שיש לציין, שהוא ניראה הרבה יותר טוב במציאות.

אני אצליל את זה בהמשך היום, או שאצבע ויש מצב שאערוך את הפוסט ואעלה את הציור הסופי, לא מבטיחה כלום.
וואו. בא לי לחזור לצייר כמו פעם.

ובהקשר לציורים... ביום שישי שעבר, הוזמנתי על ידי בתדוד שלי שיש לה גן ילדים לצייר על הקירות (של הגן).
התוצאות יצאו לא רע, אפילו התאהבתי בציור ה"במבי" שציירתי חח.. אם המחשב יחליט שהוא לא מתעלל בי אוכל להתקין שוב את תוכנת העברת הקבצים מהמוטורולה ואעלה את התמונות שצילמתי מהגן.


 עד אז, להית' 3>

 
אני באמת צריכה להתחיל לעקל, אני עולה לי"ב...
עד לא מזמן חשבתי "וואו, הבניין של הי"בטנקים, אין מצב שאלמד שם בחיים, זה עוד כל כך רחוק" והינה אני עכשיו, אוטוטו מתחילה את שנת הלימודים האחרונה שלי בתיכון, זה מוזר.
בשבילי כל יום שעובר עכשיו הוא יום היסטורי, אני סופרת את הימים שנשארו לחופש, מחכה בקוצר רוח לשוב לתיכון, לא בגלל שאני כזו מתלהבת מלימודים, אני שונאת לימודים הרי חח.. אבל אני מתרגשת לחוות את החוויה הזו של להיות "הכי גדולה".
כמובן שאני כבר רוצה לפגוש את כל אלו שלא פגשתי במהלך החופש, אני כבר בוכה מרוב געגועים למרות שאני מדברת עם כולם על בסיס יומי, אין מה לעשות...
חבל שאת אלו שאני לא הכי מחבבת אני צריכה לראות יום יום...
(בלע אני שונאת אותך)

יש לי כל מיני ציפיות מהשנה החדשה:
1. ציונים מעל 85 (חייבת חייבת חייבת חייבת חייבת...)
2. להשתפר בפיזיקה, זה נורא דחוף.
3. במקרה שאני לא משתפרת, לקחת את עצמי בידיים ולהודיע למורה שאני לא מגישה פיזיקה ברמה של 5 יח'.
4. 100 סופי בפרוייקט במחשבים.

ולצד שלא קשור ללימודים:
1. לחזק את הקשר איתו, הוא פשוט ידיד נפלא ואני לא יכולה להמשיך להיות כזו אדישה כלפיו.
2. בלי ריבים מטופשים.
3. להכיר סוף סוף את אחותה של ראיקוש.
4. עבודה.

נקווה שאספיק לבצע חלק

היי אבא, זוכר שאמרת שאתה תמיד תהיה גאה בי?
היי אמא, זוכרת כשהכרזת שלעולם לא תתאכזבי ממני?
הורים שלי, אתם עוד צריכים שאומר לכם עד כמה אני אוהבת אותכם? עד כמה אני חייבת לכם? עד כמה אני פשוט לא יכולה לחיות בלעדיכם?
אתם זוכרים את זה שתמיד אמרתם שתתנו לי להחליט מה אהיה?
כי פשוט נדמה לי שקצת שכחתם.
למה ההחלטות שלכם תקפות רק כשמדובר במשהו שלא יהווה לי אושר?
אולי אתם לא יודעים זאת, אבל אני עשיתי המון דברים בחיי בלי רצון. רק כדי שתוכלו להתגאות בי. רק כדי שתוכלו להרים ראש כשאתם מדברים עליי, להשוויץ בי... אני חכמה, לא? אני חרשנית מצטיינת, לא?
זה מה שאתם רואים בי, זה מה שאתם רוצים שאהיה.
אני לא יכולה להמשיך לחיות תחת הצל שלכם, גם אם זה יהווה לכם שיא האושר, אני לא רוצה להיות בנאדם ריק מתוכן. אתם לא רוצים שהבת שלכם תהיה ריקה מתוכן לא?
אם אני אלמד רפואה או הנדסה... זה מה שיגרום לכם להיות מאושרים?
ואם חס וחלילה אבחר ללמוד משהו יותר בכיוון הנגדי אתם תתאכזבו? אני חושבת שכן.
את המילים הללו שחזרתי במוחי יותר מפעם אחת, עד שהגעתי להרגשה שלא אבכה כשאכתוב את המכתב הזה, אז למה שטף הדמעות לא מניח לי?
הורים אהובים שלי, תנו לי לחיות את החיים שלי. תנו לי להיות הבנאדם שאני רוצה להיות, אם רק תהיו גאים בי אני ארגיש שכבשתי את כל העולם, כי אתם בשבילי כל העולם.
אני לא אוהבת להרגיש חלשה, ואני לא אוהבת כשאני בוכה... ואתם יודעים זאת, אז למה אתם נותנים לי לבכות כך?
למה לנסות להילחם בגורל? אני לעולם לא אהיה הבת שרציתם, אז למה שלא תנסו לקבל אותי כמו שאני?

שלכם, הבת המאכזבת.
עכשיו, בשונה מפעמים רבות אני רוצה שיקרה נס והוריי יקראו את המכתב הזה, אולי זה ישנה כמה דברים בחיי.

המכתב האחרון לך - אהובי היקר;
אני רוצה לשכוח את השנה ההיא,
אני רוצה לשכוח את אותם אנשים, שעשו לי רע.
אני רוצה לשכוח אותך, שמסרב לתת לי לחיות את החיים שלי.
אני רוצה לשכוח אותך, שהתמונה שלך לא נמחקת לי מהראש, אותך שגרמת לי לבכות, לצחוק ולצרוח.
רק בזכותך קיבלתי את האומץ לעשות, לחשוב, לדבר.
ועכשיו אני עדיין תקועה באשליה שלך, באשליה שלעולם לא תהפוך למציאות.
הרי אתה בסך הכל אשליה, לא פחות ולא יותר. גם אם היית מציאותי אעדיף להתעלם ממך.
גם אם אראה אותך ברחוב, היום מחר או בשבוע הבא, לא אומר לך שלום. לא אחייך לעברך. אומנם לא אוכל להוריד את המבט שלי מהעיניים שלך.
אבל אני חייבת להישאר חזקה.
עד היום לא יכולתי לעמוד בקסם שלך. אבל מהיום אני כן אוכל.
אף פעם לא היית שלי, אתה לא בשבילי וגם אף פעם לא תהיה. אתה בסך הכל חלום שלא יתממש.
וכשאותו יום גורלי יגיע ואתה תבקש ממני לנסות, כי אתה חושב שיש סיכוי שנצליח ביחד, אני אסרב בנימוס ואגיד לך שאת האדם שיאהב אותי כבר מצאתי.
ורק אז ארגיש שנסגר אותו מעגל נצחי, והחיוך שייקשט את פניי לא יימחק עוד לעולם.

היה שלום, אהובי לשעבר.