ללא מעצורים

החלטתי לנסות. למרות המרחק. למרות שהעזיבה שלי באופק.

אני מחזיק את הטלפון בידי, בוהה בשם שלה.

השיחה רצה לי בראש. מה אני אומר? מה היא תגיב? תהיה שתיקה מביכה? מה אני אגיד בהמשך? היא תייבש אותי? היא תשמח שהתקשרתי? זה יהיה מוזר? טבעי? עשרות אפשרויות ותסריטים עוברים לי בראש.

כל מייל, וואטסאפ או הודעת פייסבוק הם הסחת דעת שלפתע דורשים את תשומת לבי המיידית. כל הסחה כזאת דוחה את הקץ בעוד כמה דקות.

בסופו של דבר אני מכריח את עצמי.

נשימה עמוקה.

לוחץ על השם שלה.

צליל חיוג.

ועוד אחד.

ועוד אחד.

לנתק? אני לא רוצה להציק יותר מדי. או שזה מהר מדי?

עוד צליל חיוג.

ועוד אחד.

תא קולי. היא לא עונה.