אני מרגישה ככ לבד.
פינו אותי באמבלונס לתל השומר,בכיתי דמעות שקופות ועצובות,הם דקרו שוב את היד והעירוי כאב.
ככ הרבה תרופות שלא הצליחו להרגיע אותי,
בין המון רופאים וריח נוראי,אני פוקחת עיניים ולא מצליחה לזוז.
כל הלילה מצמצתי והרחתי את הצנחה לידי.
וכשחזרתי הביתה רציתי לספר למישהו מה קרה,רציתי שמישהו יכאב איתי,ולא היה לי.
לגלוש בין כל מספרי הפלא ולדעת שאין שם אף אחד.
כנראה שזה יותר כואב מכל דבר אחר.
אני כבר לא יודעת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
