רשימות חיסול
מיומנה של ויקינגית ממוסדת.
מחשבות והגיגים מחייה של שכירת חרב המנהלת במקביל גם חיי משפחה ענפים. |
| 10/2008
ממש בקצרה על החגים המחורבנים האלו ומה שהם עושים למצפון שלי.
;זה שאני פגאנית זה די משתמע. הבלוז לעומתי, הוא אתיאיסט מובהק שיניח את ידו על התנ"ך בכל מזג אוויר ויכריז בקול שהוא נשבע בכל פה שאין כזה דבר אלוהים.
אתם מבינים מיד שבכיפור למשל, לא צמנו. בסוכות שחל עלינו לטובה, אולצנו לבנות סוכה על יד פרייה שאיימה שאם אין סוכה היא לא חוזרת מהגן.
בלוז שתמיד שש לרצות את פרייה, שלף את סוכת התמיד מהמחסן ואילו אני מיהרתי לצבוע גולגלות; בשלל צבעי הקשת. ו-וואלה: סוכת פאר למהדרין. פרייה הביעה באיפוק את שבעות רוחה. ברגעים כאלו, שבהם דיס ההרמוניה התיאולוגית בה שרויה משפחתי תמידית, חוברת לה לכדי הרמוניה - אני מחויכת.
הבעיה מתחילה שפתאום אנחנו צריכים לאחד כוחות. למשל כשפרייה שואלת לאן הלכה ליז פיז כשהיא מתה. או אז נשלף לו גן העדן המאובק ממגרות ההדחקה האמונתית שלנו ומקבל צורה חדשה ואידילית: הבלוז מנסה שלא להכחיש את קיומו ואני משתדלת בכל מאודי שלא להסביר לה שלגן העדן מתקבלים רק אלו שמתו תוך כדי לחימה.
זה תמיד מלווה ברגשות אשמה. ואני לא בטוחה אם רגשות האשמה נובעים מעצם זה שאנחנו מסתירים את אמונתנו האמיתית, או שמא בגלל שאולי האמת שלנו לא שווה הרבה אם אנחנו צריכים לשנות אותה כדי שתהלום את הלך רוחה של ילדה תמימה וטובת לב בת ארבע. שיסלחו לי כל האלים. דת זה דבר די מחורבן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
vike_error