רשימות חיסול
מיומנה של ויקינגית ממוסדת.
מחשבות והגיגים מחייה של שכירת חרב המנהלת במקביל גם חיי משפחה ענפים. |
| 1/2009
מחשבות כמעט רציניות על הסבה מקצועית
בדרך הביתה בעודה מקפצת ומפזזת סביבי וסביב עגלתו של אריק , הכריזה פרייה כפרתי שמחר אודיה מהגן תביא לה צעצוע מתנה. "לכבוד מה?" שאלתי. "לכבוד זה שהיא אמרה לי שאם אני ארביץ לאביגייל היא תתן לי מחר צעצוע ואני הרבצתי לאביגייל, אז מחר היא תביא לי צעצוע". עשיתי סיבוב פרסה עם העגלה, תפסתי את פרייה ביד וחזרתי כל עוד נפשי בי לגן להספיק ולתפוס את הגננת. דיווחתי לגננת נסערת על המקרה ובנוכחותה הסברתי לפרייה שלא מרביצים בכלל ובטח שלא מרביצים בתמורה לצעצועים. "אבל אודיה היא מהבוגרים" נימקה פרייה את מעשיה "ואמרו לנו לשמוע בקול הבוגרים". "פרייה " אמרתי בפתוס, "את כבר ילדה גדולה ואת יודעת שלהרביץ זה לא לעניין. בטח לא לחברה ובטח ובטח שלא כי חברה אחרת אמרה לך. וחוץ מיזה גם אם הגננת תגיד לך להרביץ למישהו את לא מרביצה. זה ברור?". פרייה שינתה נושא (זה מה שהיא בדרך כלל עושה כשאני מסבירה לה משהו שדורש הפנמה). אחרי שהגננת הבטיחה לי לטפל בנושא לעומק, חזרנו למכונית. בדרך הביתה צלצלתי לבלוז וסיפרתי לו שבתו החלה להרביץ לילדים אחרים בעבור תשלום. במקום להיות מזועזע הוא החל לצחוק. "למה אתה צוחק. זה רציני!" התעצבנתי. "נו באמת ארור" הוא אומר לי, "היא בסה"כ נהיית דומה לאמא שלה". ואז זה סוף סוף הכה בי. המטבע נפל, הפלורוסנט נדלק. הבת שלי היא בריונית להשכיר. ממש כמו אמא.
אז מה אני עושה עכשיו? פורשת? הסבה מקצועית? זה לא פשוט. אני אוהבת את העבודה שלי. ואני באמת משתדלת לעשות הפרדה בין הבית ל"משרד". אני אפילו כבר לא מביאה לפרייה גולגלות בשביל פינת היצירה שלה. אני יודעת שזו צביעות מצידי, אבל באמת שאני רוצה שהיא תבחר במקצוע אחר. נו היא לא יכולה להיות צווארון לבן כמו אבא שלה? טוב היא תמיד אומרת שהיא מעדיפה את הצבע האדום. חוץ מיזה מה אני כבר יכולה לעשות? לעבוד באיטליז?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
vike_error