רשימות חיסול
מיומנה של ויקינגית ממוסדת.
מחשבות והגיגים מחייה של שכירת חרב המנהלת במקביל גם חיי משפחה ענפים. |
| 1/2009
וייק על הגובה
אחרי שקראתי את הפוסט של ok5 "קטונתי מלהושיע?", ; חשבתי שמן הראוי שאכתוב משהו על המצב ההפוך. אני בעוונותי מתנשאת לגובה מטר שמונים וארבע (בלי עקבים וקוקו גבוה) יכולה לספר לכם שמזג האוויר כאן למעלה הוא דווקא די סבבה. אמנם, היו שנים (בעיקר שנות התבגרותי המוקדמות) בהם הרגשתי כלולב צעיר ורענן שהונח בלי משים בארגז של אתרוגים. אבל בחלוף השנים, אולי מתוך הסתגלות והתבגרות ואולי כי אני מטבעי מנסה תמיד להפוך קש לזהב, גיליתי שרוב מה שחשדתי בו כחיסרון הוא למעשה יתרון.
לדוגמא: פעם בנות צחקו עלי שאני שונה, ארוכה מידי ושרוכית. היום הן סתם מסתכלות עלי במרמור וזועפות על כך שבעוד הן גידלו תחת שני וחמישה סנטרים, אני כוסית. (ועוד כוסית שמרשה לעצמה לאכול).
פעם כל הדודות היו מצקצקות בילשונן ואומרות: איך היא תמצא חתן עם הגובה הזה. ואמא שלי היתה מקפידה למצוא לי נעליים שטוחות שאם אצא לדייט חס וחלילה לא אעבור את בן זוגי.
מהר מאוד למדתי שלגובה בזוגיות אין שום משקל. הבלוז (בעלי שיחיה) נמוך ממני בחצי ראש; והוא תמיד מעודד אותי לנעול עקבים כשאנחנו יוצאים. הוא סיפר לי שפעם כשיצאנו לרקוד, טוב אני רקדתי, בלוזונים לא רוקדים. הם עומדים בצד, מעשנים ומסתכלים. בכל אופן, בשעה שאני רקדתי הוא עמד בצד וצפה בבחורים שהתקרבו עלי בשביל להתחיל איתי. ברגע שהם גילו פתאום שאני גבוהה מהם, או כמוהם, הם פתאום מאוד התעניינו בנעליים שלהם, בתאורה או בבקבוק הבירה שלהם, וביצעו נסיגה מהירה ונבוכה. כשאני חושבת על זה : בחורים שבוחרים להסתובב עם גבוהות מהן, בדרך כלל מצויידים בבטחון עצמי גבוה. תכונה שמאוד מושכת אותי.
אני מגיעה לכל המדפים (כבר מכיתה ו') ואין לי צורך בשרפרפים וסולמות.
אף אחד לא מסתיר לי בשום מקום והכי חשוב: אני תמיד יכולה להגיד לפרייה שאם מישהו אומר שאבא שלו יותר גדול מאבא שלה, שתגיד, כן אבל אמא שלי יותר גדולה גם מאמא שלך וגם מאבא שלך.
(אני לא צריכה למנות את היתרונות הספורטיביים נכון?)
יש רק חיסרון אחד מעצבן: נורא קשה לי למצוא נעליים. אני בדרך כלל מזמינה מחו"ל. מצד שני, אני יכולה להחליף נעליים עם הבלוז. נו, אז אולי גם זה לא חיסרון כל כך גדול...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
vike_error