רשימות חיסול
מיומנה של ויקינגית ממוסדת.
מחשבות והגיגים מחייה של שכירת חרב המנהלת במקביל גם חיי משפחה ענפים. |
| 4/2009
אין זמן להרוג.
נמאס לי לנגן כינור שני. (ברור שזו מטפורה. אני הרי לא אצליח לנגן על כלי נגינה גם אם חיי יהיו תלויים בכך. למעשה אני מוזיקלית כמו צנונית).
וכן ככה זה שיש שני ילדים קטנטנים בבית, ועוד האחד תלוי בחדווה אליי דד והשנייה נולדה עם גן תזזיות ובלוטות מרץ מפרישות קפאין. לפחות זה הרושם שמתקבל כשמסתכלים עליה.
בתמונות היא תמיד מטושטשת. וכן הבלוז הזה, למרות חזותו המרופטת, הניקוטין והגומה הוא איש קריירה רציני. וכן זו הייתה גם ההחלטה שלי להיות אמא במשרה מלאה, ומחסלת בזעיר אנפין.
אבל די חאלס. אני לא יכולה להיות רק אמא. אני משתגעת. אי אפשר לקחת אישה משכילה (בוגרת המכללה הגבוהה למנהיגים דגולים ובעלת תואר שני בשיטות הריגה) ולסגור אותה בבית.
כמה אני יכולה לשחק בבובות, טושים ומדבקות. באודין, אני יוצאת מדעתי. נכון זה זמני. אבל כמה זמן הזמני הזה ימשך? מצ'עמם לי. אני לא יודעת אם כולם שקלו את העניינים לעומק:
האם זה באמת נבון לתת לרוצחת שכירה להצ'טעמם? האם?
הקטע הזה היה יותר ארוך במקור. אבל נמחק לי ויכולות השיחזור שלי לוקות. מה עוד שכל היום צרחו עליי, מרחו עליי, ינקו אותי, טיפסו עליי, הציקו לי והתלוננו בפני. חאלס. אני הולכת למצוא מישהו שיפנק אותי. עכשיו.
אחרת אוי ואבוי לו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
vike_error