רשימות חיסול
מיומנה של ויקינגית ממוסדת.
מחשבות והגיגים מחייה של שכירת חרב המנהלת במקביל גם חיי משפחה ענפים. |
| 8/2008
סכנת הפולניות. (או מונולוג משתפך ודביק של ויקינגית מזדקנת).
הצד המתסכל של כתיבת בלוג הוא הדמיון הסמוי והדק להיות האדם פולני (חלילה). קודם כל יושבים לבד בחושך. זה כבר לא טוב. אם כבר לשבת לבד בחושך אז לפחות שיהיה מדובר במארב. ככה סתם לשבת בחושך זה הצעד הראשון לפולניות. הצעד השני הוא ספירת הודעות. שזו לא פעולה נוראה כל כך אם יש הודעות. הצרה מתחילה כשאין הודעות. או שיש מעט הודעות . אדם במצב כזה לא יכול שלא לתהות שמה אין איש בעולם המעוניין לקרוא את פניני החוכמה שמפיקות אצבעותיו בשעת לילה מאוחרת. המרחק מכאן להצהרות נוסח "טוב אם אתם לא רוצים לקרוא את הבלוג שלי אז אני אשב לי בשקט בחושך ואוכל קלמנטינה" הוא קצר מאוד. זו לא בעיה עבור פלוני או אלמונית שיתפלינו להם להנאתם. עבורי זו בעיה. בעיה חמורה אפילו. קודם כל כי אם רק פתחת בלוג סביר להניח שאם לא תדחוף אותו לאנשים לגרון הם לא יגיעו אליו ואני דווקא מעדיפה לשסף גרונות . שנית מפני שרוב האנשים שכן נודדים לבלוג שלך בטעות הם דרדקים שטרם הספיקו לקרוא ספר אחד שלם בימי חייהם.אלו בטוחים במלוא הרצינות שאני לפחות נורא מתלהבת מהחרטטש החדש שהם טוענים בתוקף שהם הם הראשונים שהגו. אלה גורמים לי להדחיק היטב את כל מה שלמדתי בסדנה לשליטה בכעסים. ואני ממהרת לשלוף חרב ולחפש קורבנות. אז מתחילה כמובן הבעיה של הקורבנות, אבל מהם כבר לא ממש איכפת לי. יש עוד בעיה. כל העניין הסטטי הזה גורם לי להיזכר בימים יפים יותר, בעידן הטרום-בלוגי בהם צ'ט היה צ'ט ולא רק פונקציה נוספת בסקייפ. אז גם כל הדרדקים היו מרוכזים בחדר אחד ולא מפוזרים על כל השטח. והפידבק , אח הפידבק היה מיידי וללא שכפולי אותיות. היו זמנים.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
vike_error