|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ארוחת ערב
שלא תבינו לא נכון: אני אוהבת את הילדים שלי. אני אוהבת את הילדים שלי בבית. בילוי עם הילדים נחשב אצלי לבילוי איכותי וכיפי. אבל (ותמיד יש אבל) ישנם ימים בהם לא הייתי מתנגדת להתעופף לכמה שעות של חופש. רצוי במקום בו אפשר לדוג, מצויידת בחכה, ציידנית מלאה בבירות קרות ובלוז אחד בקילט. (ככה זה: כמו שפרייה אומרת חייבים).
אני אתן דוגמה.
ככה אמורה להראות אצלנו שעת ארוחת הערב של הדרדקים:
17:30 - גומרים לשחק ופרייה ואני אוספות בצוותא את הצעצועים. אריק לא בוכה. אני שואלת את פרייה מה היא רוצה לאכול. ברירת מחדל: טוסט עם גבנ"צ, גבמ"ש; (גבינת משולש), פיטריות וקטשופ. (זה מה שהיא בדרך כלל אוכלת).
17:35 - פרייה צופה בתוכנית טלווזיה כלשהי. אריק צופה בה מהעגלול ומשחק בצעצועיו. אני במטבח מתחילה בהכנת ארוחת ערב.
17:37 - הטוסט נמרח, מולא בגבנ"צ וגבמ"ש, פוטרט וקוטצ'פ והוכנס לטוסטר קווץ' אחר כבוד. אני מציצה לסלון, כולם רגועים, צופים ומשחקים בשקט.
17:40 - אני מרסקת בננה.
17:41 - אני מקלפת תפוח.
17:44 - אני מרסקת את התפוח על פומפיה ומערבבת עם הבננה.
17:46 - הפירות של הקוצ'קון מוכנים. אני שמה אותם על השולחן בסלון יחד עם הויטמינים שלו, סינר ושתי כפיות. בדרך למטבח אני מעבירה עליו ליטוף.
17:47 - מוציאה את הטוסט של הפרייה מהטוסטר וחותכת למשולשים.
17:50 - פרייה אוכלת את הטוסט שלה בהנאה בעוד אני מאכילה את אריק בפירות. את הויטמנים הוא כבר לקח. הוא מחזיק ביד כפית בשביל להרגיש בעיניינים.
18:05 - הילדים מסיימים לאכול. אני מניחה את אריק בעגלול, מפנה כלים ביחד עם פרייה ומכינה לה שוקו.
18:10 - פרייה רואה קלטת עם שוקו.
נגמרה סאגת ההאכלה.
זה מה שקורה לפעמים במציאות:
17:30 - אני מתחילה לאסוף צעצועים ומצייעה לפרייה לעזור לי. היא (בתגובה) מטפסת על המיטה ומתחילה לקפוץ ובמקביל מנסה לתפוס לקטל את האוזן עם קליפס.
17:31 - פרייה מצליחה לשים לקטל את הקליפס על האוזן. קטל צורחת ובורחת לסלון. פרייה מתפקעת מצחוק ואריק מתחיל לבכות.
17:32 - אני צורחת על פרייה שככה לא מתנהגים לכלבים, תוך כדי שאני משחררת את האוזן האומללה של קטל ומנסה להרגיע את אריק.
17:35 - פרייה מתחילה לבכות שהיא לא התכוונה ורצה ללטף את קטל. אני מכניסה את אריק לעגלול.
17:37 - אני מחבקת את פרייה ומרגיעה אותה. פרייה שואלת: אמא למה זה מטצחיק טטמים לכלב קליפטס על האוזן? (פרייה לא יודעת להגיד ש). אני מנסה להסביר לה שזה בעצם לא מצחיק בכלל. אריק מתחיל לבכות.
17:40 - אני מדליקה טלווזיה סוף סוף. פרייה צורחת שהיא רוצה קלטת. נו, איזה קלטת את רוצה? תנחטצ'י! היא עונה לי. אללי. ההגדרה של פרייה לקלטת כוללת את 1000 הקלטות שברשותה, את הוי-או-די ובאופן כלל כל מה שלא משודר כרגע בערוץ הופ!. אני לא אנחש - תגידי לי. לא אמא, תנחטצ'י! קליפורד? אני שואלת בתקווה. לא! צועקת פרייה, נו טנחטצ'י! אני: הארי ודלי הדינוזאורים.; היא: לא אמא,אני אתן לך רמז: זה על כלב גדול ואדום. אני:קליפורד! היא: כן! אני: אבל היא: נו אמא תטסימי קליפורד.
17:45 - אני שמה קליפורד. אריק מתחיל לבכות. אני הולכת להרגיע אותו. בנתיים אני שואלת את פרייה אם היא רוצה טוסט. היא: איכטס! אני: אז מה את רוצה לאכול? (אריק מושך לי בשער), היא: עוגה. אני: עוגה זה לא אוכל. תנסי שוב. היא: טוטס. (אריק שוב מושך לי בשער) אני: עם גבנ"צ גבמ"ש פיטריות וקט'צופ? היא: לא איכטס! רק עם קצ'ופ. אני: רק עם קטש'ופ? היא: וגבנצ', גבמ"ט.
17:47 - אני הולכת למטבח. בדרך פרייה עוד מספיקה לצעוק: גם פיטריות!!
17:52 - הטוסט מוכן להכנס לטוסטר קווץ'. כאן מגיע החלק הקשה: בשביל לחבר את המכשיר האמור אני צריכה לנתק את המנורה (מקור האור היחידי שיש לי במטבח כרגע, כי הפלורסנט למעלה שרוף. לקיטני האמונה שבינכם: השקע היחידי הפנוי לי במטבח הוא על העוקם ואי אפשר לשים שם מפצל).
17:57 - אני מנסה להכין לאריק את הפירות שלו. שנים של מארבים והתגנבויות חרישיות לשטח האוייב הכינו אותי לרגע הזה. מסתבר שלהכין פירות מעוכים בחושך קשה יותר מלחדור בחסות האפלה למחנה אוייב. אני מאבדת שתי אצבעות (בנוסף לשבורה) ודופקת את הראש פעמיים. אריק בנתיים מתחיל לבכות.
18:06 - הטוסט מוכן, חזר האור ואני מתחילה לשים דברים על השולחן.
18:12 - פרייה יושבת מול הטוסט, אריק עלי לבוש בסינר, הויטמינים והקערה מונחים מולי ואני מוכנה להתחיל להאכיל.
18:13 - אני מבינה ששכחתי כפיות.
18:15 - הבאתי כפיות. ואני מתחילה להאכיל את אריק, הוא עושה כל מאמץ למרוח עלי כמה שיותר פירות מעוכים.
18:17 - פרייה מכריזה שהיא סיימה לאכול ומתחילה לנדנד בכיוון של שוקו.
18:18 - אני אומרת "רגע פרייה, תני לאריק לסיים לאכול"
18:20 - אריק יורק עלי ויטמינים.
18:22 - אני לוקחת את אריק לשטוף ידיים. בנתיים קטל גונבת את הסינר המלוכלך של אריק ורצה איתו ברחבי הבית.
18:24 - פרייה מזכירה לי שעדיין לא הכנתי לה שוקו.
18:30 - אני מצליחה לתפוס את קטל ולוקחת ממנה את הסינר.
18:35 - פרייה מקבלת שוקו. אריק מתחיל לבכות.
אני יכולה להמשיך, אבל באמת שאין לי כוח.
צחקת? יופי, זו היתה המטרה. כשעצוב לי אני אוהבת להצחיק. ומאוד עצוב לי כרגע. אולף, הלולון שלנו חולה מאוד. אנחנו לא יודעים אם ומתי הוא יחלים. הוא הפשוש שלנו, הענק הלבן טוב הלב. קשה לנו לראות אותו חלש ואומלל. אתם יכולים לראות כמה הוא חמוד בבלוג של קטל הכלבה שלי (לינק בצד). זהו, סופה של אתנחתא קומית. אריק התחיל לבכות...
| |
החולדה על החלון
אתם יודעים מה אנחנו, אנשי הים אומרים: העכברים עוזבים אחרונים לפני שהספינה שוקעת.
אז דווקא לא מדובר בספינה הפעם, אלא בבית הקטן וסחוף הרוחות שלנו ובדייר החדש. למזלנו הוא לא ממש בתוך הבית אלא יותר בחוץ על עדן החלון. תיעדתי אותו למען הסדר הטוב וגם בשביל לנופף בראיות בפני החתולים שלי.משום מה רעל ואינג חתולת המחץ, שמנקים את החצר שלנו ביסודיות מכל מיני מזיקים חצופים, פספסו את הברנש הזה. אני כעקרון לא הורגת חיות שאני לא מתכוונת לאכול, כך שחובת ההריגה היא עליהם. מאידך לפחות יש קצת אקשן לקראת סוף הקיץ השקט הזה. כן מה לעשות, כל שנה אנחנו מורידים את ראש הדרקון שלנו לים ויוצאים לאיזה כיבושון. השנה עשינו תינוק במקום.
אני כמובן מצרפת עדויות מצולמות.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
vike_error