פרק 7:
"הוא בא"חייכתי לעצמי
אני ליאנה ויוליה ישבנו בשולחן משל ג'יימי והשפוטות שלה ווכה גם משל בן
"תראו בנות זה,ידיד שלי,הוא הומו,קוראים לו ג'ייק"אמרתי להן
"כן אבל מה הוא קשור"שאלה ליאנה
"בואו נגיד שיש למישהו הפתעה היום"אמרה מלינדה בקול ערמומי
"שימו לב ותצפו"אמרתי להן
ג'ייק פסע לעברו בליכה נשית,כזה הוא היה הומו מוחצן..
"היי מותק"אמר לו בחיוך
ובתגובה בן וחבריו צחקו לו בפרצוף
"מי אתה,ומה אתה רוצה,מתרומם"ואת המילה האחרונה אמר בן בלגלוג רב
ג'ייק שהתעצבן מזה,הדביק לו נשיקה על שפתיו,בן כתגובה העיף לו אגרוף,
"מה אתה עושה,י'הומו אחד"אמר לו
"ככה,אתה אני לא מאמין"אמר בדרמטיות יתר
"מה ככה,איך ככה,מי מכיר אותך"אמר,לו מנסה להציל את הכבוד שנותר לו
"אחריי שנתיים ביחד ככה אתה מתנהג"אמר לו בתנועות ידיים מוגזמות
ויצא מחדר האוכל בהליכה סנובית למדיי..
צחוק נשמע בחדר האוכל,פניו של בן הפכו לאדומות,
חבריו של בן הסתכלו עליו במבט מוזר,נגעל,
"אני לא הומו"מה אתם חושבים בכלל,עובדה אני וליאנה ביחד,אמר והלך לכיוון השולחן שלנו
משך את ליאנה בידה,העמיד אותה מול חבריו,"ליאנה,תספרי,תספרי להם שאני ואת ביחד"אמר כשפניו אדומות מבושה.
"חח לא על מה אתה מדבר,נפרדנו אתמול שגיליתי על החבר שלך",אמרה ליאנה בעצב מזויף והלכה
הוא תפס ידה ואמר לה"תגידי ת'אמת כבר!"
"רוצה להתערב שזה לא נכון" אמרה לו בחיוך רשע
בן לא ידע מה לעשות,הוא רץ מהחדר,אלוהים יודע לאן הוא נעלם.
"הלך עליו"אמרתי
מה שנכון נכון אמרו כולן פה אחד.
כולנו יצאנו מחויכות משמה
עלינו לחדר שלנו,אני ליאנה ומלינדה
אחרי חצי שעה יוליה נכנסה כשאישונייה קטנים כסיכה,
"למה לא באת איתנו"שאלתי אותה
"האמ..הייתי..דיי עסוקה אמרה לנו בהרהור
"ועכשיו את האמת"אמרתי לה בטון החלטי
בידיוק כשבאתי לדבר דפיקת דלת קטעה את זה
ניגשתי לפתוח אותה וראיתי אותה,שוב היא,יש לה טיימינג לא נורמלי
"את לא תציגי אותי בפניהן"אמרה האישה
"אה,נכון,מלינדה,יוליה ליאנה זאת אימא שלי לורי,
לורי אלה מלינדה ליאנה ויוליה"אמרתי בחוסר חשק
"בנות אתן יכולות לצאת לחצי שעה אני צריכה לדבר עם אדריאנה"אמרה אימי
"מה"?"על מה
"תכף תדעי"השיבה לי
הבנות יצאו.
ואני והיא נשארנו בחדר.
"אז איך את מסתדרת פה במקום המטונף הזה?כל כך מלולכך פה,הכל ישן ומאובק"
שאלה אותי
"הודות לכם חייתי במקומות יותר גרועים,ככה שזה בית מלון בשבילי"אמרתי לה בעוקנות
"מה עם מדו,שמעתי מפיה שהשיחה האחרונה לא הסתיימה בצורה נעימה"שאלה אותי אימי
"היא הסתיימה איך שהיא הייתה צריכה להסתיים,אני לא מתחרטת על שום דבר שאמרתי,
אמרתי את מה שהיה לי לומר,הבהרתי הכל"השבתי לה בהחלטיות רבה.
"דיברנו על המוות של דייב,על התקופה במוסד,ברחוב הכל"אמרתי לה
ראיתי איך דמעות מתחילות להציף את פני אימי,
"התקופה ברחוב הייתה התקופה הכי גרועה בחיים שלי,התקופה במוסד הייתה התקופה הכי קשה בחיים שלי,שדייב מת נשברתי,אתם תמיד אהבתם יותר את מדו,היא תמיד הביאה ציונים טובים סיימה מכללה בהצטיינות,אם היא הייתה עושה טעות היה מותר,אבל שאני הייתי עושה טעות
הייתי מקבלת מכות מהנרי"אמרתי בקרירות
"זה לא נכון אדראינה אנחנו אוהבים אותך באותה המידה,ההתנגות שלך,האופי שלך שונה משלה,
את היית ילדה קשה,לא היה לי קל לגדל אותך תביני,ולמה את אומרת הנרי,"אבא" זאת המילה"
אמרה לי בעודה מנסה לחבק אותי
התרחקתי ממנה,"אבא"?מבחינתי הוא מת לא צריכה אותו,שום קשר אני לא רוצה,
גידלת?איך?"גיחכתי
חח גידלת,בואי אני יסביר לך ככה:
עצרו אותי בגיל 12 בגלל גניבה,בגיל 13 בגלל דקירה,בגיל 14 הייתי כבר מכורה לסמים.
איזה ילדות נורמלית הייתה לי,שקיבלתי מכות והשפלתם אותי,אחי מת לי מול העיניים שלי?
הטחתי הכל בפנייה
"ניסיתי,ניסיתי לגדל אותך כמו שצריך עשיתי הכל"אמרה לי בדמעות
"לא ניסית ולא בטיח,השקעתם יותר במדו,יותר אהבה יותר חום,אני קיבלתי נאדה"המשכתי
"אני מנסה להבין,למה,ואיך אבל אני לא מוצאת סיבה" המשכתי לתקוף.
"אם היית מקשיבה לנו,ולא יוצאת כל המזן עם החברים המסוממים שלך,והיית משקיעה בעיקר ולא בטפל אולי היית מצליחה והיית יוצאת בן אדם,ולא איזה נרקומנית מסריחה"בפעם הזו היא הרימה את קולה,זה הרג אותי,ידעתי שהייתי מכורה וכל זה אבל לא ידעתי שככה היא חושבת עליי.
קמתי ממיטתי,הסתכלתי לה בעיניים שהיו דומעות,ואדומות מבכי
"אני שונאת אותך,אם פעם היינו קרובות,היום אנחנו השונאות הכי גדולות"
אמרתי לה כשהמבט שלי קריר והדיבור אדיש לגמריי.
"אדראינה,את לא מתכוונת לזה נכון"אמרה לי
"אני כן,עכשיו תלכי מפה השיחה הזו חסרת טעם"השבתי לה
אחרי כמה דקות יצאתי מהחדר,הלכתי והלכתי דווקא לשמה..
כינוי:
(:Adriana
בבלוג זה
בכל הבלוגים
