פרק 6:
"אז מה, פה את מתחבאת?" אמרה לי הדמות בהתנשאות,זה היה אדם,
לא האמנתי שהוא ייזכור.
מי מתחבא מה אתה רוצה?השבתי לו באותו הטון,
מה את חושבת ששחכתי את יום שישי,אמר לי בחיוך ערמומי
מה,על מה אתה מדבר? ניסיתי להכחיש,אבל ללא הצלחה,
על יום שישי,בבניין הנטוש,אמר בניסיון לרענן את זיכרוני,
טוב,שיהיה אתה יכול לצאת, אני צריכה להתלבש כמו שאתה רואה,אמרתי והצבעתי על המגבת שהייתה מונחת
על גופי.
את צריכה עזרה?למה אני בשמחה אעזור לך,אמר שוב באותו החיוך,
תן לי לחשוב על זה...לא!אמרתי בעצבים.
למה אני דווקא טוב בזה.,אמר שוב
לא! עכשיו צא כבר,אמרתי וניסיתי לדחוף אותו לעבר היציאה
אבל הוא תפס אותי ונישק אותי,"עכשיו אני יכול לצאת,אני ואת ניפגש שוב,אמר ויצא מהחדר".
"אידיוט" מלמלתי.
לקחתי מהארון בגדים והחלתי להתלבש הרי יום שבת מי צריך תלבושת,לבשתי חולצה אדומה מכנס שחור ארוך,ונעלי וואנס,איפרתי את עיניי השחורות,התקדמתי לעבר היציאה.
חושבת על הכל,יום שישי,השיחה עם מדו, כבר קשה לי לקרוא לה אחותי משפחה לא מתנהגת ככה,
כמה עבר עליי וחלק רב מזה באשמתה, אני לא סומכת על אף אחד, היא מתה בשבילי בדיוק כמו לורי והנרי,
הם לא דאגו לי בכלל בדברים חומרניים כן היה לי את כל מה שרציתי אבל יחס חום ואהבה אלה היו מושגים זרים לחלוטין בשבילם, אני עד היום שואלת ולא מבינה למה,למה יצאתי ככה?
חשבתי ללא הרף עד שדפיקה בדלת קטעה את מחשבותיי.
"מה את עושה פה,בואי את לא יודעת מה קרה אני צריכה את העזרה שלך דחוף" אמרה לי יוליה בלחץ רב.
"מה כבר קרה?" אמרתי באדישות
זאת ליאנה, היא התחברה לבן וזה גרוע מאוד אמרה לי שוב באותו הטון
"למה?"
"ליאנה תמימה והוא מתכנן לנצל אותה אני בטוחה"
"איך את יודעת"שאלתי אותה אמממ,בתור אחד שדפק חצי מהשכבה אז כן, אמרה שוב הפעם היא הרימה את קולה.
הם יותר מידיי קרובים,
את מקנאה במקרה,אמרתי לה בחשדנות
לא,איכס אחותי יש לי גבולות,אמרה בגועל.
הבנתי את העניין,אנחנו צריכות להזהיר אותה,אבל עכשיו.
יצאנו מהחדר,נעלנו אותו כמובן אף אחד לא צריך לראות סמים.
עשינו את דרכנו,ראינו את ג'יימי נמרחת על בן,ומתחילה לדבר איתו הוצאתי את הטלפון שלי והקלטתי אותם.
"אז מה,אתה הולך להשכיב אותה הלילה" אמרה לו בערמומיות
כן,בדיוק כמו שקבענו"השיב לה באותה הצורה.
אם אתה מצליח,אתה יודע מה הפרס,אמרה לו,
בן כבר הבין במה מדובר,"אין שום בעיה,כבר היום ליאנה תהיי אצלי".
סיימתי להקליט ורצתי,בניסיון למצוא את יוליה וליאנה,
מצאתי את יוליה,
"צדקת הוא התערב עם ג'יימי שהוא ישכיב אותה ובתמורה לזה היא תשכב איתו"אמרתי בעצבים
"שרמוטה מזדיינת".סיננה יוליה
"אל תדאגי יש לי תוכנית"אמרתי כשחיוך רב נפרס על פניי.
ליאנה,צריך למצוא אותה,לפני שיהיה מאוחר מידיי,אמרה יוליה בלחץ,
אין בעיה בואי נחפש אותה איפה היא יכולה להיות,בואי נראה היא אוהבת לקרוא,ללמוד,לחשוב,
"הספריה" אמרנו שתינו בו-זמנית ורצנו לעבר הספריה,
עלינו במדרגות,
מתנשפות,
התיישבנו ליידה,
"ליאנה אנחנו ממליצות לך להתרחק מבן,הוא חרא של בן אדם"אמרתי בהחלטיות
"לא נכון,הוא השתנה"היא אמרה בתמימות,
"התמימות שלך עוד תהרוג אותי,"אמרה יוליה.
"יש לנו הוכחה,הקלטתי שיחה בין ג'יימי לבן,השמעתי לה אותה,
דמעות החלו לזלוג מעינייה,
"דיי אל תבכי בגלל ההומו הזה"ניסיתי לנחם אותה אך ללא הצלחה,
אנחנו עוד נחזיר לו אל תדאגי,כבר חשבנו על משהו,יוליה ניסתה לנחם אותה אך שוב ללא הצלחה.
בואי איתנו יאללה,אמרתי לה ומשכתי בידה,
"עזבו אותי אני רוצה להיות לבד"אמרה בעצב,
"נו בואי כבר מה את נשארת פה לבד" ניסתה להזיז אותה שנית
"דיי עזבו אותי!צרחה וכל המבטים ננעצו בנו"
בנות!איזו מין התנהגות זו,אמרה הספרנית
בסדר,תירגעי עפנו,ליאנה בואי זה דחוף.אמרתי לה ומשכתי אותה בכוח לעבר היציאה.
יצאנו מהבית ספר וגם לא לגמריי,חזרנו שוב לבניין הנטוש,
"אז מה עושים,בקשר אליו"שאלה ליאנה עדיין בוכה
"יש לי רעיון,תאמיני לי שהוא לא יישכח אותך בחיים,לא נראה לי שהוא יוכל לצאת עם בת מהתיכון
המזדיין הזה"
"לא,לא אדריאנה זה מסוכן מידיי ואם ייתפסו אותנו",אמרה ליאנה בדאגה
"אל תדאגי,הוא ייצא האשם" אמרתי לה ברוגע
"זה הולך להיות טוב"אמרה יוליה בחיוך
הצלחנו להרגיע את ליאנה קצת,אחרי הכל היא הייתה מאוהבת בו.
"טוב בנות מה השעה" עוד מעט 9 בערב,שאלה ליאנה בלחץ
"ואם זה לא יצליח",ואם הוא יעלה על זה,ואם,ואם,ואם אמרה בלחץ
"תירגעי כלום לא ייקרה"
ישבנו כולנו שמה
אני ליאנה מלינדה ויוליה בשולחן אחד
ג'יימי והשפוטות בשולחן אחר
ובן עם חבריו
ואז זה פשוט קרה..
כינוי:
(:Adriana
בבלוג זה
בכל הבלוגים
