המקום הפרטי שלי |
| 2/2009
חוסר אונים
רציתי ללכת לדנה
נסעתי לחורב,חיכיתי לקו 29
חיכיתי וחיכיתי והוא לא בא..
ואז התיישב מישהו לידי ומתיחל לשאול אותי..
בת כמה אני ואם יש לי חבר ואמרתי לו שלא אז הוא אמר למה ושנאי יפה וחמודה ואם אנ רוצה להיו איתו ולמה לא?כדי לי מאוד..
הוא היה יותר מ20..
ברחתי משם.
הלכתי לתחנה אחרת,סובבתי את הראש וקטלתי את הבנאדם הזה הולך אחרי.
התקשרתי לדנה,אמרתי לה שנאי לוקחת 37 אז היא התחילה להגיד משהו נופתאום הפלאפון נסגר
נגמרה הסוללה.
ירדתי בבית בירם ליד רחוב איינשטיין ,שם היא גרה.
אמרה תחנה 3 משהו,הלכתי והלכתי.
התייאשתי וכל כך פחדתי.
והוחסר אונים הזה שאין לך למי להתקשר, איך להתקשר
אתה לא יודע איפה אתה.
ואני אפילו לא יכולה להתקשר לאמא..שנאבדתי..
כל מה שרציתי שהיא תחבק אותי ותגיד שהכל בסדר
לחזור הביתה.
הלכתי והגעתי שוב לחורב ונסעתי ואיך שיצאתי מהאוטובוס פתאום גשם,מבול!
פשוט חוסר אונים.
| |
וואו הרבה זמן אל כתבתי פה רציני
אני לא ממש מוצאת את הזמן, חח נשמע מפגר הא?כולה בת 14 וחצי
שונאת את ההרגשה הזאת שיש לי בזמן האחרון
אני כל כך מתאמצת, כל כך משקיעה ונותנת מעצמי ובסוף הכל מתפרק.
וכל החיים נעים לי בגלים
תקופה טובה ומיד תקופה רעה סוחפת אותה ושוב עליה קטנה ושוב ירידה.
כמו צעד אחד קדימה שני צעדים אחורה ועוד צעד קדימה ועוד שניים לאחור.
כל התחרות הזאת הייתה ביזיון אחד גדול.
באתי לשבט, התאמנתי המון
נתתי את כל כולי ובסוף-הפסדנו
ההרגשה שפשוט אכזבתי את עצמי
וכל העניין הזה עם סמפ''ס מתיש אותי
"אתם בוגרים אתם גדולים אתם צריכים לתת דוגמה אישית"
די נמאס
להוריד סירה ולהרים, זמנים,שלשות,הרבה זבולון בחצי דקה
נמאס!!
פשוט אין יל כו יותר
ועכישו גם יש את ההופעה שזה כל כך בא בבום
17 שעות שבועיות לחזרות ועוד מעט יהיו יותר
אין לי זמן לנשום
אחר כך דורון טובים מתפלא שאני בחזרות כמעט מתעלפת
שאני חיוורת, לא שומרת על עצמי ככה הוא אומר.
זה לא אפשרי ככה יותר
והקטע הוא שאני כל כך רוצה להוכיח את עצמי- לאמא ואבא,למורים,למדריכים ובעיקר לעצמי.
וכל כך קשה לי עכשיו בצופי ים, הוכי קשה לי זה שהם מתייחסים אלינו כל כך רע
במיוחד יונתן,הוא כל כך אנטי אלינו או לפחות ככה נראה.
זה מעצבן שבגלל שאנחנו השכבה הבוגרת אז אנחנו צריכים לעשות הכל..
כולם חותרים על הסירות האלה אבל אנחנו צריכים להרים אותם ולנקות אותם אפילו בגשם,
וכולם אכלו אבל אנחנו צריכים לנקות את הכלים
וכולם ישנים אבל אנחנו עושים שמירות.
ולמה?כי אנחנו סמפ''ס
אז שנשבר כבר הזין
אני מאוד רוצה כבר להדריך ואני רוצה להדריך משהו טוב.
אני לא אוותר לעצמי עכשיו, זו לא אני.
אני אבכה הכי הרבה אבל באמת שנאי לא אשבר ואוותר לעצמי
ועצם זה שכל כך התקרבתי לשכבה שלי אם זה לליאור ועופקה וגלעד ושושן
ובכלל לכל השבט
לשמוע שאנחנו שכבה טובה זה משמח מאוד.
טריגון איתי עד המוות
| |
|  כינוי:
בת: 31 MSN:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
