כן כן חברה, קראתם נכון. נגמר הסיפור D:

הממ.. מעכשיו אני אפרסם כמה וואנשוטים (אם יהיה לי זמן בכלל) עד שאני אסיים את הסיפור שהתחלתי.
אהה כן, מי שלא זוכרת, הייתה התרסקות מטוס, מרי-אן היא בעצם הניצולה היחידה חחח..
טוב, לא נחפור לכם (למרותש אני ממש מאוכזבת מהתגובות!)

תהינו מהפרק...

בפרקים הקודמים:

הן הגיעו לבית צועקות את שמם של ביל וטום.

אך אין קול ואין עונה.

הן שיערו שבטח עוד לא חזרו מהקניות.

הן ישבו בסלון והתחילו לפטפט. לפתע נשמע צלצול פלאפון.

"הלו?" ענתה מרי-אן.

פרק 15

"הלו?" ענתה מרי-אן לנייד.

"אם את רוצה לראות את החבר שלך שוב בחיים, תגיעי בשעה שמונה בערב לרחוב ______ בית מספר 3" אמר קול מוכר ולאחר מכן נשמע ניתוק.

"חטפו את ביל וטום" מרי-אן אמרה בלחץ.

"מה?!" שאלה יסמין.

"חטפו את ביל וטום! חטפו את הארוס שלי יסמין!!" מרי-אן קמה מן הספה והחלה להתהלך בחדר בלחץ.

"רק שלא יענו אותו או משהו.. בבקשה.. גאד.." היא מלמלה, ספק לעצמה ספק באמת התפללה.

"בואי!" אמרה יסמין ומשכה בידה של מרי-אן.

"לאן?" שאלה היא.

"למשטרה!" אמרה יסמין והן מיהרו לתחנת המשטרה הקרובה

***

"שלום, אני רוצה להודיע על חטיפה. הארוס שלי נחטף" אמרה מרי-אן לחוקר.

"מתי ראיתן אותו פעם אחרונה? אנחנו לא יכולים להחליט שזאת חטיפה-"

"החוטף התקשר אלי ואמר לי לבוא היום לרחוב ______ בית מספר 3, בשעה שמונה בערב. הארוס שלי לא עונה לי והוא היה צריך לחזור הביתה לפני הרבה זמן! ואתה אומר לי שאתם לא יכולים להחליט שזאת חטיפה?!" מרי-אן קטעה את החוקר וככל שדיברה יותר, כך גם הטונים שלה עלו.

"תקשיבי, גברת שטרן-" צלצול פלאפון קטע את דיבורו של החוקר.

"הלו?" ענתה מרי-אן.

"תדבר כבר!" היא שמעה את קולו של החוטף ומיהרה לשים את השיחה על רמקול, שהחוקר גם כן ישמע.

"מ-מרי-אן?" שמעה את קולו של ביל.

"ביל! הו ביל איפה אתם?!" היא שאלה.

"אנחנו ברחוב ______ בית מספר 3, מרי-אן אל תבואי לפה! אל תבואי!" ביל אמר ומיד לאחר מכן נשמעה צרחה והשיחה נותקה.

"ביל! ביל!!" מרי-אן אמרה, דמעות החלו לבצבץ בעיניה.

"אוקיי זה מקרה מיוחד, אנחנו נארגן צוות ונצא לשם עוד היום" אמר החוקר.

"אנחנו באות איתך" יסמין אמרה.

"בשום אופן לא! זה מבצע מסוכן מאוד מכיוון שמדובר בחיו של מפורסם, החוטף לבטח רוצה כסף והוא לא ישחרר אותם בקלות" הוא אמר.

"הוא לא רוצה כסף!" צעקה מרי-אן "הוא רוצה אותי" מלמלה.

"עכשיו בכלל אין סיכוי שאני לוקח אתכן" ניענע האיש במדים את ראשו.

"אם הוא יראה אותכם הוא בטוח יעשה לו משהו! תנו לו לראות אותי והם ישוחררו" אמרה מרי-אן והחוקר הנהן בראשו להסכמה.

"אתן צריכות להיות חמושות, אתן יודעות להשתמש באקדח?" שאל אותן ושם שני אקדחים טעונים על השולחן.

מרי-אן לקחה את האקדח במהירות וירתה בלוח מטרה שניצב בחדרו של החוקר, היא פגעה בול במטרה.

"עונה לך על השאלה?" שאלה אותו והוא הסתכל על החור שנוצר בקיר.

"יכולת פשוט להגיד כן" הוא אמר.

"הרבה יותר כיף להראות מלדבר" אמרה מרי-אן ושמה את האקדח במכנסיה.

כאשר רק הגיעה ללונדון, הייתה צריכה להסתדר לבד.

היא מצאה אקדח בתוך אחת המזוודות ולימדה את עצמה להשתמש בו.

כך היה עד שמצאה את משפחתה, אחיו של אביה.

אומנם היא לא הכירה אותם, ולא זכרה שהייתה אמורה להגיע אליהם בכלל, אך קלואי הקטנה, זיהתה את בת דודתה מכמה תמונות שדודה שלח לך.

הם הלכו למקום המפגש, מרי-אן נקשה בדלת.

"ביל? טום? מאט?" היא צעקה ומאט יצא מן הדלת.

"אני רואה שזיהית את הקול שלי" הוא חייך.

"איך לא? בכל זאת הייתי איתך שלוש שנים, שמעתי את הקול שלך יום יום חופר לי במוח. באתי, תשחרר את ביל וטום" היא אמרה.

"לא כל כך מהר יפיופה" אמר מאט.

"את, תכנסי איתם" הוא אמר ודחף אותה לתוך הבית.

"הוא לקח גם אותה, יופי" אמר אחד השוטרים.

"אל תדאג, אני סומכת עליה" אמרה יסמין ושבה לצפות בדלת הבית.

"אתם חושבים שאני מטומטם?! עכשיו יש לי שלושה חטופים! מה תעשו עכשיו?!" נשמע קולו של מאט מתוך מגפון.

מרי-אן גלגלה את עיניה והוציאה את האקדח שלה, מכוונת אותו לכיוון מאט.

מאט החל לצחוק "את לא תעזי לירות בי" אמר.

"מתערבים שכן?" שאלה מרי-אן וטענה את האקדח.

מאט הוציא גם הוא אקדח טעון "תזוזה אחת לא במקום והראש של הארוס שלך מתפוצץ" הוא אמר וכיוון את האקדח אל ביל.

"או אולי-" הוא הזיז את האקדח לכיוון ראשו של טום "נפוצץ את הראש של החבר הכי טוב שלך" הוא חייך חיוך חולני.

"מאט! תפסיק לכוון אקדח לראש של אלה שלא יכולים להגן על עצמם. כוון אלי" היא חייכה, שניה לאחר מכן הדלת נפרצה, כך גם חלונות בכל הבית ועשרות שוטרים עמדו עם אקדחים מכוונים לכיוון מאט.

הוא לא ידע שזאת הייתה התוכנית, הוא היה אמור לחשוב שהם בכיס הקטן שלו, הוא היה אמור לשמוע את השיחה של יסמין והחוקר, הם ידעו שהוא יכוון אקדח לראשם של ביל וטום, הסיסמא הייתה 'כוון אלי'.

ברגע שמרי-אן אמרה את זה, השוטרים הבינו שכדאי לפרוץ ברגע זה, דעתו של מאט כנראה מוסחת.

"הו.. יפה יפה מרי-אן.. לא ידעתי שאת כל כך תחמנית" הוא חייך אליה.

"אבל אתם עדיין לא מבינים, שברגע שתעשו צעד אחד לכיווני, הראש של אחד מהתאומים המושלמים מתפוצץ!" הוא צרח.

"מאט.." מרי-אן התקדמה לכיוונו והוא קירב את האקדח את ביל וטום.

היא הוציאה את הכדורים וזרקה את האקדח מטה.

"מה את עושה?!" שאג אחד השוטרים.

"תשתוק!" פקדה עליו והתקדמה אל מאט, מניחה את ידיה על ידיו.

"מאט אתה לא מסוגל לפגוע בי ככה נכון?" היא שאלה אותו והסתכלה לתוך עיניו.

"את פגעת בי בדרך יותר קשה!" הוא צרח עליה.

"מאט, מאטיו, תסתכל אלי. אני לא אפגע בך. אני לעולם לא אפגע בך" היא הורידה מעט את ידו.

"את כבר פגעת" הוא אמר לה.

היא הנידה את ראשה לשלילה.

"אתה בחרת להיפגע, מאט אתה ידעת שברגע שיחזור אלי הזיכרון, לבטח יחזור אלי העבר. אתה ידעת שאני חולמת על איזה בחור כל לילה, שכנראה, היה החבר שלי בגרמניה, אתה לקחת את הסיכון הזה" אמרה והורידה עוד קצת את ידו של מאט.

"מרי-אן.. א-אני אוהב אותך, אל תשכחי" מאט כיוון את האקדח אל ראשו ובלי לחשוב פעמים לחץ על ההדק.

"מאט!!!" צרחה מרי-אן, היא נפלה על ברכיה, צמוד לגופתו של מאט, מלטפת את שיערו.

"מאט" יבבה, היבבה הפכה לבכי היסטרי "מאט.." מלמלה שוב וחיבקה את גופתו, לאחר מכן סגרה את עיניו והמשיכה להתייפח.

"מרי-אן!" ביל רץ אליה ברגע ששוחרר מכל החבלים.

"הוא מת" היא מלמלה "הוא מת ביל, אני לא רציתי שהוא ימות" היא קברה את פרצופה בחזהו, ממשיכה לבכות.

הוא חיבק אותה ואימץ אותה חזק אל חיקו, מלטף את שיערה כדי להרגיעה.

***

למחרת, לא התרחשה חתונתם של מרי-אן וביל, החתונה נדחתה למועד אחר, למרי-אן היה חשוב להיות בהלוויתו של מאט.

עברו עוד כמה חודשים והחתונה סוף סוף התרחשה.

היו המוני מוזמנים והמוני צלמים, אשר רק רצו לצלם את הנשיקה המאחדת בין השניים.

לא באמת היה איכפת להם, זה היו המאושר בחייהם ואיש לא יהרוס אותך, בטח שלא הפפראצי.

אחרי שאוחדו השניים, הלכו כולם לאולם האירועים.

שירים מכל הזמנים היו שם, האוכל היה מצויין והמוני האורחים רקדו ושימחו את מרי-אן וביל.

כמובן שאנדרס וטום היו שושביניו של ביל בעוד יסמין וליטל היו שושבינותיה של מרי-אן.

החתונה הסתיימה בשעות המוקדמות של הבוקר.

כולם חגגו ושמחו בשביל הזוג הצעיר אשר רק נישא.

בסוף האירוע ארזו ביל ומרי-אן כמה בגדים במזוודות כדי לטוס לירח הדבש שלהם.

השניים חזרו אחרי שבוע, מחוייכים מתמיד ומאושרים.

"איך היה?!" קפצו כולם בשאלה ברגע שהזוג חזר.

הם סיפרו חוויות ודילגו על כמה דברים שהאחרים לא היו אמורים לדעת.

"מה? לא היה סקס?" שאל טום המופתע כאשר השניים לא הזכירו זאת כלל.

באותה שניה עפו היישר לפרצופו חמש כריות מחמישה אנשים שונים.

"אני מבין שהיה" הוא אמר וגרם לכל השאר לצחוק.

עברו חלפו עוד כמה ימים בודדים.

ביל היה במטבח בזמן שמרי-אן הייתה בחדרה, משננת איך לבשר לו זאת.

לבסוף היא ירדה למטה נעמדת מאחוריו.

"ביל?" היססה מעט.

"ממ'?" שאל זה בזמן ששטף את ידיו.

"אני בהריון." אמרה מרי-אן והוא הסתובב אליה, מביט בה במבט לא מאמין.

וזהווווווו D:

מה אתם אומרים? אהבתם? ^^

מקווה שכן.