היי חברה!!! D:
טוב, הבטחתי לכם כמה וואנשוטים עד שיהיה סיפור (וד''א, יהיה אחד ממש בקרוב ^^)
לא כל הוואנשוטים יהיו על טוקיו הוטל, כמו זה לדוגמא.
ו.. אני יודעת שבטח אתם לא קוראים את זה, אבל מי שכן קורה, אני ממש מבקשת, תגיבו.
אני יודעת שיש לי הרבה מנויים אבל אין הרבה מהם שמגיבים.
ואם אתם מכירים מישהו\מישהי שאוהבים את הסיפורים האלה וכל מני, אז תפרסמו את הבלוג שלי, בבקשה.
אני לא מבינה לאן כולם נעלמו, יש בנות שמפרסמות פעם בחודשיים בערך ועדיין יש להן מלא תגובות.
לא משנה, אני לא מהבנות שיכתבו אם אין X תגובות אין פרק\וואנשוט.
אז.. הממ.. טוב, תהינו ^^
הגן הקסום
היא הלכה ברחובות, לא מאמינה למה שהוא עשה.
תיקה היה תלוי על כתפה בעזרת רצועה יחידה.
כמה ספרים היו בידה, ובינם היה גם יומנה של אותה נערה.
היא המשיכה ללכת ברחוב, הדמעות נופלות מעיניה היישר אל המדרכה המלוכלכת.
כמה כאב הוא גורם לה, למה היא אוהבת בן-אדם כזה כל-כך?.
אבל איך היא לא תאהב? שיערו הארוך שחור יפה כל-כך ובעיניו הירוקות היה אפשר ממש לטבוע.
הוא היה החבר הכי טוב שלה, החבר הכי טוב שלה מזה שנים.
וככה? ככה הוא פגע בה? בצורה כל-כך אכזרית?. הוא ידע שהיא ילדה רגישה, הוא ידע את זה.
היא הגיעה לביתה, פותחת את דלת חדרה ונשכבת על מיטתה בכבדות. קוברת את פניה בתוך הכרית וממשיכה לבכות, הפעם בקול. לא בשקט כמו ברחוב.
היא לא שמרה את זה יותר בפנים. היא הוציאה הכול על הכרית, את כל התסכול שלה ואת כל מה שהיא מרגישה, לטוב ולרע. לאחר כמה שעות שבהן היא נרגעה, היא התקשרה לחברתה הטובה, שומעת את צלצול ההמתנה ומחכה לקולה שיענה. "הלו?" נשמע קול מצד הפומית.
"אנה אני חייבת לדבר איתך, תשיגי את אלכס ותאי וניפגש בגן הרגיל" היא אמרה בטון הכי אדיש שיכלה לגייס.
"אוקי" ענתה זו והנערה ניתקה את השיחה, מחליפה את תלבושת בית הספר לבגדים רגילים ויום יומיים.
כעבור כמה דקות, היא כבר חיכתה לחברותיה בגן. הגן הקסום. כך הן קראו לו. למה? אולי בגלל יופיו העוצר נשימה. אולי משום ששם קרו להן כל הדברים הטובים שלהן, אולי בגלל שבעצם, שהם הכירו אחת את השניה.
היא ישבה וחיכתה, אחרי דקה או שתיים הגיעו מולה שלוש בנות, בוחנות אותה מכף רגל ועד ראש. מבחינות במהירות בכך שבכתה.
"מאמי מה קרה לך?" שאלה נערה מעט נמוכה בעלת קרה אדמוני, את הנערה אשר ישבה על הספסל.
"ז-זה הוא.. זה ראיין" הנערה בכתה שוב.
"שוב את בוכה בגלל האינפנטיל הזה?!" צעקה עליה אחת הבנות, היה לה שיער ארוך ומתולתל אשר היה אסוף בקוקו גבוה ומושלם.
"גברת סנדי וויס, אם אני שומעת עוד פעם אחת שאת בוכה בגלל ה.. כלב בן זונה מסריח הזה אני מעיפה לך כאפה ברור?!" צעקה השלישית בחבורה.
הנערה בעלת השיער חום-שחור הנהנה, עיניה נצצו מעט.
ככה זה כשיש לך חברות כל-כך טובות. הן התחבקו ואחרי זה עשו דברים משעשעים, סתם כדי להעביר את הדיכאון.
אחרי בערך שעתיים הגיע נער בעל שיער שחור ועיניים ירוקות לפארק.
עיניו הירוקות נראו כבויות והוא הסתכל על סנדי בכאב.
איך הוא יכל להיות טיפש כל-כך?.
הוא התקדם אליה בצעדים נחושים. הוא הולך לספר לה את זה אחת ולתמיד.
חברותיה של הנערה נקפאו במקום כאשר ראו את הנער, אך סנדי הייתה עם גבה אליו ולא ראתה אותו.
לפתע הרגישה זוג ידיים חמימות מחבקות אותה מאחור. היא הסתובבה במהירות וגילתה לנגד עיניה את ראיין, הבחור שהיא כל-כך אהבה. והוא אפילו לא היה חבר שלה, רק ידיד טוב.
"היי" הוא חייך אליה את חיוכו המתוק.
"מה אתה רוצה? לא הספיק לך כמה שפגעת בי עד עכשיו?" שאלה היא עם דמעות בעיניה.
הוא השפיל את מבטו, הוא הרגיש נורא. הוא ידע שמה שעשה היה לא במקום.
היא הסתובבה עם גבה אליו ואמרה לנערה האדמונית "אנה, אנחנו הולכות עכשיו!"
"אנחנו הולכות, את? נשארת איתו" אמרה הנערה המתולתלת.
"אבל אלכס!!" התבכיינה סנדי.
"שום אבל אלכס!! את נשארת פה, בואו בנות" אמרה אלכס והשלושה פנו ללכת.
שניה לפני שהן נעלמו אמרה הנערה השלישית לנער "אם אתה רק תעז לפגוע בסנדי אתה תריח את הפרחים מלמטה!" היא צעקה ובעיניה נראו שנאה.
"אל תדאגי, תאי" אמר הנער והבנות הלכו משם.
"מה אתה רוצה?" חזרה הנערה על שאלתה.
"אני אוהב אותך" אמר הנער והסתכל בתוך עיניה של הנערה.
"אתה מה?" הנערה בעצמה הופתעה ממה שהוא אמר. לא שהיא הייתה עצובה. להפך! היא הייתה הכי מאושרת בעולם באותו הרגע! היא כל-כך אהבה אותו, היא יחלה לרגע שבו הוא ישים לב אליה, יבין שגם היא קיימת.
"אני. אוהב. אותך" אמר שוב, לאט יותר מהפעם הקודמת.
ניצוץ של אושר נראה בעיניה של הנערה. אותו הנער התקרב בצעדים מהוססים אל עבר הנערה, מצמיד בעדינות את שפתותיהם ומושך את שניהם לנשיקה ארוכה, ממושכת ומתוקה.
הם התנתקו כעבור כמה רגעים והסתכלו אחד לשני בעיניים.
עכשיו כבר אין ספק, הגן הזה הוא קסום.
וזהווווו D:
מה אתם אומרים? אהבתם? ^^
תגובות? בבקשה..?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אני אתה הוא והשטן||sandy