Feel the spiriT

בזמן האחרון אני חושבת הרבה..
הרבה יותר מידי עד שהראש שלי מתחיל לכאוב..
הימים שלי גם עוברים מהר..
אני צופה בבליץ' בשעה תשע וחצי ואז פשוט נרדמת, תוך שניות, לא משנה כמה אני מנסה להישאר ערה אני פשוט נרדמת.
וזה לא שאני עייפה כל כך, אפשר לומר שאין לי למה להשאר ערה הרי כל יום דומה לקודמו.
אני יושבת בחדר ובוהה..
חושבת על חיי ואיך הם התקדמו עד עכשיו, או שהם פשוט לא?
הגלגל הולך וחוזר לאותה נקודה,
אני מרגישה אותה הרגשה כמו שהרגשתי כשהייתי לפני הצבא
כולם מתקדמים חוץ ממני..
כשכולם ממשיכים אני עוד ישאר..

החלטתי לקחת את ההחלטה שלי בנוגע לטיול ברצינות
חיפשתי באינטרנט ובפורומים שותפים לטיול ומתברר שיש המון!
כולם נוסעים לבד ומצפים לפגוש בהמשך הטיול אנשים חדשים..
אני מהסוג היותר פחדן, אני מעדיפה לנסוע היישר מהארץ עם מישהו
רק כדי לא להרגיש לבד..
אני חייבת לחלוק את ההתרגשות שלי עם עוד מישהו!
קצת מאכזב שהמישהו הזה לא יכול להיות אחד מהחברים שלי אבל מילא..
כבר הבנו שאין דבר כזה חברים ופשוט כדאי להמשיך הלאה, בלעדיהם.
שלחתי המון מיילים לשותפים.
נקווה שאחד מהם יחזיר לי תשובה.
קצת מבאס אותי שדווקא עכשיו החלטתי להשלים את הלימודים שלי
זה די תקוע באמצע, אני גם לא מקשיבה כל כך בשיערים למרות שאני מנסה, אני פשוט לא מצליחה.
הראש שלי טרוד בהמון דברים שלא צריכים להיות שם עכשיו
אני רוצה להתקדם הלאה, אם זה היה תלוי בי הייתי טסה כבר מחר בלי התארגנות מיותרת
אבל אי אפשר =\
תמיד משהו תקוע באמצע

בכל מקום שאני הולכת אני שומעת שנוסעים לחו"ל.. חוזרים מחו"ל..

זה עושה לי כזה חשק לטוס.....

אני כל כך צמאה לנוף חדש, לחופש..

שינוי אוירה ולהרגיש חיה סופסוף!

עד כאן...

  מהורהרת..

                                                  Spirit of the foresT