גופרה בלגית

בימים אלה עובר הבלוג תהליך של חשיבה מחדש בין גופרה מסוכרת לבין פיוז'ן ים -תיכוני בלאפה. כשתיפול ההכרעה תהיו הראשונים לדעת.

המראת פרידה מהגופרה

חברים יקרים, בשבוע האחרון נטשתי את בירת השוקולד והפדופיליה, עזבתי את מבשלות הבירה ואת הסכסוכים הפוליטים בין שני עמים שלא חוברו להם יחדיו וחזרתי לארץ. לא הספקתי לספר לכם עלהטיול הנהדר ההוא לנורמנדי, על מסעות הפרידה הקצרים (מדי) מהיתרונות הכי גדולים של בריסל: שכנותיה הקרובות כ"כ -  אמסטרדם, לונדון ופריז. אבל תאמינו לי שהפרידה היתה חוויתית נהדרת וכואבת כאחד. אגב, לא חרטתי את שמי על עצים ולא קשקשתי בגרפיטי בתחנות האנדרגראונד או בירידה לתעלות.. שכחתי מרוב התרגשות של פרידה..

נחיתה היישר לתוך הטחינה

הנחיתה בארץ היתה רכה יחסית: מזג האויר היה סביר (30 מעלות) וההתפשטות מהסוודר החם שעימו עליתי למטוס בבריסל לגופיה חסרת שרוולים בנתב"ג לא לוותה בסצינות מיותרות של הזעה ומיצוי בקבוק הדיאודורנט.. בנתב"ג שכרנו רכב שיקח אותנו ואת המזוודות הביתה. כבר שכחתי איך זה לבלות במשרד שמהווה אחת התחנות הראשונות של תייר בארץ ומאוייש בפריחות לייט שבין שיחת טלפון ללעיסת מסטיק גם מסדרות את הציפורניים ומואילות להתיחס ללקוח רק אחרי שהוא מפנה את תושמת ליבם בפעם השלישית. לצידן מתוגברת הסוכנות בגברברים צעירים שתפקידם הקרבי הוא להעביר מכונית ממגרש החניה לידיו של הלקוח אבל משדרים פוזה של מפקד סיירת מטכ"ל שכרגע חזר מחילוץ חטופים באנטבה או בביירות...

בדרך חזרה לצפון עצרנו בפזנון לפנקייק (לאלה מכם אזרחי מדינת תל אביב - כן כן יש חיים מצפון לירקון..). אין בעולם על הפנקייק עם הגבינה שלא משתנה כבר 30 שנה לפחות.

בבוקר  הראשון בארץ מיהרתי לחלון לראות מה מצב השמיים היום כדי לדעת מה ללבוש - השמיים היו כחולים ללא רבב. וגם ללא ענן..

אולי הירוק שלנו יותר דהוי מזה של האירופים - אבל אין על הכחול הכחול הזה. אח"כ, בכביש החוף איששתי אבחנה זו גם לגבי הים שלנו.

בשלב זה, כשבוע לאחר הנחיתה, אני עדיין חיובית ומתלהבת. מסביב כבר החלו הימורים כמה ימים ייקח לי עד שאתחיל לקטר... (אני מניחה שזה יהיה קשור לראש השנה וארוחת החג המשפחתית..)

שתהיה לכולנו שנה טובה וחגים שמחים - וזכרו: יש לנו ארץ נהדרת! אבל בלונדון יש יותר סרטים בלונדון יש מוסיקה טובה, בלונדון טלויזיה מצויינת!