...The truth about lies

זה נראה כמו הפוסט האידיאלי. הקבוע. הפוסט הרגיל אצלי בתקופה די ארוכה...

למה רייקנות?

כי איבדתי דברים בדרך שהייתי רוצה שישובו להיות שלי. לא אנשים. רגשות, היכולת להרגיש ולהכיל רגשות.

זה נעלם, אבל באמת נעלם.

אני מדברת על רגשות בכללי, גם ביני לבין חברות שלי שפעם ממש אהבתי ואיכשהו זה דעך, כאילו לא אכפת לי כבר אם נצא היום לפה או לשם, או אם נצא או לא נצא בכלל. לא אכפת לי אם אני אעביר את השבת בבית עם עצמי בבהייה בטלוויזיה או בתקרה. כן, זה לא יגרום לי ליותר מידי אושר בשבת אבל זה לא מה שמפריע לי.

אני עצובה. כבר די הרבה זמן.

אנשיםלא רואים את זה כי אני יודעת להסתיר, מסתבר.

ואם הם מבחינים אז הנושא מיד משתנה כי אני לא רוצה לתת לאפאחד להגיע לנקודה הזאת שהוא יזהה אצלי עצב.

כי ככה.

והייתי רוצה לאהוב אותך. אבל אתה ילד קטן.

והייתי רוצה שיהיה לנו טוב, שנהיה ביחד. אבל אתה ילד קטן.

ילד קטן. ילד. ילד בן 24.

ואיך אני נמשכת אליו. זה פשוט הורג אותי. כי אני בחיים לא אהיה ככה עם מישהו. לא רק בגלל שאני נמשכת אליו, חייב להיות ערך מוסף.

אבל גם הוא כמו רוב הגברים, תכלס חושב עליי רק בקטע הזה. ולא אכפת לו אם הוא מכבד אותי או לא.

ובשניה שהראה סימנים של זלזול הטסתי אותו קיבינמט.

אז כן זה גרם לי להיות גאה בעצמי. אבל כמה ימים אחרי - הוא עדיין בראש שלי כי אני נמשכת אליו וזה לא משנה שהוא זבל.

אז לא - אני לא עושה עם זה כלום. רק מחכה שהסערה תחלוף. הוא ילד קטן. באמת ילד קטן.

ופתאום הרצון הזה למצוא מישהו חדש, לאהוב. זה כל כך פשוט לאהוב, להתאהב. אבל אני מתקפלת ברגע שזה מתקרב לזה.

כי אני לא מתפשרת. ומצד שני הרף שאני מציבה גבוה מידי.

מתי זה הפך להיות כל כך מסובך?

אפשר להכיר כבר אנשים חדשים, שלא יסתכלו על התחת שלי ויגידו - בואנה - אם אני מכניס אותה למיטה אז אני גבר.

די. אני לא הייתי ולא אהיה ואני גם לא עכשיו - מהבחורות האלו שנועדו לגרום לבנים להרגיש גברים.

סקס כבר לא מרגש כל כך. כן זה נחמד, אבל כשיש מחוייבות, כשיש אהבה.

לא ככה.

ובא לי לאהוב ושיאהבו אותי איך שאני, על מה שאני ומי שאני.

וגם כאלו יש, זה נכון. לא חסרים הטיפוסים שמעריכים אותי ואוהבים אותי ואם רק זה היה תלו בהם אז הם היו נותנים לי הכל. ואני מעריכה את זה. אבל אני לא אוהבת אותם אז מה יצא לנו מזה?

די, אני צריכה רענון. אני צריכה להתאוורר.

והצבא המסריח הזה לא תורם יותר מידי, כי שם איבדתי את הרצון והכוחות להרגיש ולאהוב פאקינג שיט. שם למדתי שנאת אדם מה היא.

אין כבר סבלנות לכלום כמו פעם.

אין סבלנות, כוח, רצון. יש אדישות, אגואיסטיות וצביעות.

אחלה של צבא יש לנו.

קיצר כולם על הזין שלי. אם תמצאו איזה נסיך על סוס לבן שאיבד את הדרך, תשלחו אותו אלי שיעיר אותי מהשיעמום ומהשגרה המסריחה הזאת שהורסת לי את האנושיות ואת האהבה. שישחרר את הרייקנות הזאת ממני. נשבעת שאני מנסה לעשות את זה לבד. לא מצליח לי. אני צריכה מישהו. אהבה בוגרת לשם שינוי. לא מישהו שמחפש שינויים, לא ילדים קטנים. אהבה בוגרת, מישהו מיושב. בוגר. החלטי. שיודע לכבד אישה. ג'נטלמן. זהו. זה מה שאני צריכה.

שבוע טוב.