החצי שעה הזו של גשם היום הייתה בדיוק במקום!

כבר שבוע שאני מסתובבת עם סווטשרטים, אני נהנית מזה וגם המזגן בבצפר מקפיא..

בכל מקרה, אני בחוסר שעות שינה כל השבוע ופשוט אין לי כוח ללכת לישון, פעם ראשונה שאני מצליחה להבין אנשים שאמרו את המשפט הזה לפני!

*

הייתי רוצה לכתוב על נושא כזה, כבד, או משהו בסגנון אבל משום מה זה מרגיש לי צומי. 

טוב נו למי אכפת?!

הייתי רוצה לצרוח, חזק, מול כל העולם

הייתי רוצה לברוח, מהר, כל מקום חוץ מכאן

אבל אין לי הכוח, או בטחון

ואני נחשבת לכישלון, בעיני עצמי.

ואם היה לי אכפת באמת, זה לא היה ככה

הכל כל כך רגיל, האדישות מציפה.

ואין לי רצון להשאר, גם לא לעזוב

ואין לי כוח לשבת ולכתוב ולכתוב..

אני רוצה לטייל, להסתכן, לשכוח מהכל

להסתמם, ללכת בדרך הארוכה בכל מכשול.

ליפול, להיפצע ולבכות כי רע

לצחוק גם לבד בלי סיבה.

אבל לא באמת אכפת לי וזה לא משנה

כי גם ככה האדישות היא לנצח

וממנה אני אהנה

*

איזה מיוחדת אני

אה כן אני מנסה גישה של אופטימיות כי יותר קל לחיות באשליה

לילה טוב!