היא פסעה לעבר המטבח, מרצפת, עוד מרצפת, צעדים של חצי מטר בקירוב. הושיטה ידה, אצבעותיה נחו על ידית המתכת של הארון. היא לא אהבה את צבע העץ שממנו היה עשוי הארון, צבע מייפל בהיר. היא לא אהבה את משטח הזכוכית החלבית שהייתה שקועה במרכז דלת הארון שהסתובבה על ציר ונפתחה כלפי מעלה. בתנועה עדינה היא משכה את דלת הארון כלפי מעלה והרפתה. והדלת כמו מכושפת עשתה מה שהורו לה לעשות והתרוממה לזוית של תשעים מעלות בדיוק. 

היא אחזה בספל הזכוכית היחיד שהיה בארון באותה העת. מגע הזכוכית היה קר אך נעים. הניחה את הספל על השיש ובתנועה עדינה סגרה את הארון. לחיצה קלה על הכפתור הכחלחל של הקומקום ומיד אחריה אור מתוכו. המים רותחים.

מצנצנת החרס שעמדה ספק משתאה ספק דוממת על השיש היא הוציאה תיון, קירבה לאפה. ריח נעים של נענע וזוטא עלה באויר. בתנועות מהירות וזהירות התירה את ליפוף חוטו של התיון מעליו והניחה אותו בתוך הספל. מהמגירה לקחה כפית והניחה גם אותה בתוך הספל. המים רתחו.

אמבטיה של מים שטפה את התיון חיממה אותו ועטפה אותו. ציורי צבעים ירקרקים צהבהבים הופיעו במים יוצרים צורות מופלאות. המסיבה נגמרה. ובשניה אחת בעזרת כפית מתכת אחת, הכל התערבב והפך למים צהבהבים ירקרקים המעלים ריחות נעימים של זוטא ונענע.

כמה שאני אוהבת תה