אף פעם לא שאפתי להיות אחת מאותן שמספרות לחברות שלהן הכל, ששופכות את הלב. אף פעם לא באמת היו לי חברות.

אבל עכשיו הפכתי לכזו, מצאתי חברות, שאני אוהבת והן אוהבות אותי.

ואני לא בטוחה אם אני שמחה או עצובה על העניין הזה של הסיפורים, בסך הכל אני מרגישה יותר בטוחה לשמור את הכל בבטן.

וסיפרתי להן דברים שעלולים לפגוע בי, והן סיפרו לי דברים שפגעו בי, לא מהן, דברים שעברו דרכן.

אני סומכת עליהן וטוב לי ככה...

*

היום עמדתי במטבח ובישלתי כמו אשה טובה

מה אני לא אעשה בשביל להאכיל את הידידים החסונים והבררנים שלי?!

גם אותם אני אוהבת... 

איזה כיף שיש המון חברים אה?! וואלה שריתוש אני מבינה אותך

*

ובכלל התקופה הזו עוברת עליי ברגשות מעורבים

טוב לי?! או רע לי?! (ראה בדיחה: טוב לי אוראלי)

אבל יש שתי תחושות חזקות יותר מהכל והן שהכל יהיה בסדר והשניה היא שאני אשאר לבד לנצח...

"אמן תישארי לבד לנצח..."