4 שנים לבלוג, פאקינג 4 שנים! בלי הפסקות, בלי תירוצים, הכל פה. 4 שנים מהחיים שלי של מחשבות, רגשות ואין-ספור שטויות אחרות מרוכזות לתוך כמה תאים בבסיס נתונים גדול למדי שממוקם בשרת איפושהו בארץ, וזה משמעותי.

4 דברים שלמדתי על עצמי

1. כל שנה אני מרגישה שאני כבר הכי בוגרת, שאני לא יכולה להתפתח יותר שכלית, נפשית ורגשית ושנה אחרי זה אני כבר מופתעת מחדש

2. שיש לי קראשים על כל גבר ביקום בערך- מספיק שהוא נראה נחמד ואומר לי היי ואני כבר חולמת עליו בלילה...

3. שכמה שאני יותר אופטימית יש לי יותר חברים

4. אני הרבה פעמים מוותרת לעצמי אבל כשאני רוצה משהו מאוד אני אשמור עליו (כמעט) בכל מחיר!

4 דברים שלמדתי על הבלוג/בלוגינג

1. בלוגים הם ממש היומנים של המאה ה21, לא משנה כמה קלאסי ויפה זה לרשום יומן במחברת קטנה בכתב יד עגול ויפה, אין סיכוי להתמיד בזה כמו עם בלוג

2. הכי נוח לכתוב בלוג בממשק בשפה שלך! ניסיתי בבלוגספוט (בלוגר) זה לא נוח ולא פשוט בכלל.... לעומת ישרא שזה אחד הממשקים היותר נוחים באינטרנט!

3. בלוג הוא דבר אישי, אבל מעטים מאוד האנשים שהבלוגים שלהם אישיים מדי

4.עם בלוגים באה אנורקסיה...

4 פוסטים שלי שאהבתי

1. פוסט פתיחה (ללא שם) - כי בכל זאת... הוא מעפן אבל מתאר את ההתחלה מושלם "הייתי בסנטר" כן ביצ'ס

2. מגע - כי זה תמיד אותו דבר

3.תודה לאל - כי זה מלא באופטימיות וחמימות

4. אחת היפות - כי זו תמיד השאיפה הכמוסה

4 עובדות מחיי היום-יום בבלוג

1. חישוב מהיר במוחי העלה את העובדה שמספר התגובות הממוצע על פוסט הוא 0.3 תגובות

2. באף חודש בבלוג אין 30 פוסטים או יותר (כלומר, יש פחות מפוסט ביום)

3. אחרי שאני משנה את העיצוב בבלוג תמיד אני עושה בו שינויים מינוריים לאורך זמן

4. כמות הסמיילים התמעטה משמעותית מפתיחת הבלוג ועד היום

ושאלון מלפני כמעט 4 שנים (3 שנים ו11 חודשים לקטנוניים), כי שאלונים תמי היו מהות הבלוג

צבע עיניים : חום כהה יחסית

צבע שיער : חום כהה עם גוונים בורדו

צבע ציפורנים :  רגיל עם שאריות לק כסף

צבע קיר בחדר :  אפור

צבע מקלדת : שחור

צבע טלפון : שחור

צבע בלוג : אדום, אפור, צהבהב

צבע חולצה :  בז'

צבע מכנס : אדום

האם יש לך

אחים : חיות

דיסקמן : לא

רקטה חונה בחצר : לא

חיית מחמד :  2 כלבים (אופציה ל3)

טלוויזיה בחדר : לא

מחשב בחדר :  דא

מחלה סופנית :  עדיין לא

חברים סטרייטים : כן 

חברים הומוסקסואליים : כן

מערכת סטריאו : לא אבל בא לי!

די וי די :  בסלון

אהבה :  המ... קראשים

חבר/ה : לא

האם אי פעם

נמשכת למישהו תפוס :  כן

נמשכת למישהו פנוי :  כן

התאהבת קשות : כן

התאהבת בידיד :  כן

נמשכת למורה בבצפר :  (כן) שיט

היית באובססיה קשה למישהו : כן...

ראית חדשות מההתחלה עד הסוף : אני מניחה שכן, יש לי תקופות שחדשות זה מעניין

אכלת משהו למרות שידעת שפג תוקפו לפני יום : כן

קיבלת פנס בעין : כן

הרכבת עדשות : לא

דחפת מזלג לשקע חשמל : לא

הרבצת למכשיר חשמלי כי הוא לא פעל :  עם כמה שאני אוהבת את המחשב... כן

בישלת : כן, ואני עדיין בשלנית גרועה

עשית בייביסיטר : פרנסה קבועה

מישהו הציל את חייך : לא שאני יודעת

איחרת לבית-ספר :  אהא

מה

הבנאדם שאתה הכי מעריץ : אמנים (עם דגש התחכמותי על זה שכתוב מה ולא מי...)

החג האהוב עלייך : חנוכה

הסרט האחרון שראית : חוששני ש"הדיקטטור"

השיר האחרון ששמעת : לילה- אריק אינשטיין (קאבר לשלום חנוך)

עוד קצת עלייך

שתית אלכוהול : כן 

נסעת בכבאית : לא 

אספת משהו : כן

מאוהבת : לא בדיוק כרגע

אכלת כלי כתיבה : לעסתי

דיברת בטלפון כל הלילה : לא 

 נפגעת מאוד ממישהו : כן

זרקו עלייך מאכל : מסתבר שהיו קרבות אוכל בבאולינג ב2008

תחושת האופוריה כשחוויה מסתיימת. ואני לא יודעת אם לשמוח או לבכות.

עברתי חויה שציפיתי שתהיה הרבה פחות נעימה, אבל בסופו של דבר, אלו כנראה היו הימים המשמעותיים ביותר בחופש שלי עד עכשיו!

וזו תחושה של חמימות מהולה בעצב- הידיעה ששנה הבאה זה שוב יקרה, ומי מבטיח שזה יהיה כל כך טוב?

מי יכול להבטיח לי ששנה הבאה האירוע יתעלה על השנה? לי זה נשמע בלתי אפשרי.

זה גורם לי לשנוא סופים- "אני לא רוצה שזה ייגמר"