אלה היו החודשיים הכי קצרים בעולם. החופש נגמר כל כך מהר וקשה לי לעכל שממחר אני מתחילה שנה חדשה של קריעת תחת בבצפר.

אז החודשיים האחרונים היו מלאים ב"הרפתקאות" ופחות מלאים בבלוגינג. סוף סוף הרגשתי שאני עושה משהו עם עצמי, ואני אוהבת את זה.

האמת, אני מופתעת שגדלתי כבר, עובדה מעניינת.

אבל באמת עכשיו, זה מוזר לי שאני מתחילה כיתה ט', אני לא אומרת שאני ענקית, וש"וואו כיתה ט'" אבל זה מוזר שאני כבר לא אותה ילדה קטנה של לפני אפילו לפני שנה.

אני מניחה שאפשר לשים לב לזה בבלוג, שגדלתי, והגישה שלי השתנתה, אבל בכל זאת אני שומרת על אותם אינטרסים ודובקת בחלומות שלי.

ואני באמת מרגישה שהתבגרתי, תמיד הרגשתי יותר בוגרת ובגיל אחת עשרה התנהגתי כמו ילדה בת ארבע עשרה טיפוסית,

אבל עכשיו שאני כבר קצת אחרי גיל ארבע עשרה אני מרגישה הרבה יותר אבל מודעת לזה לגיל שלי.

אני לא יודעת איך אבל אני אלופה בלזיין תשכל בדברים לא חשובים, כמו עכשיו.

בכל מקרה, לכל אלו מכם שמתחילים כמו אנשם נורמליים ללמוד ביום רביעי-

שתהיה לכולם הצלחה השנה,

ושתעברו את השנה הכי בכיף שאתם יכולים!

השבועיים ויום האחרונים היו מתישים בצורה מטורפת!

עבודה, כן, אני הבאתי את זה על עצמי כי בכל זאת מה אני לא אעשה בשביל כסף, אבל לעבוד בקייטנה זה מעייף בצורה בלתי רגילה.

הימים האלה התחילו קצת לפני שמונה בבוקר, קמתי, התארגנתי במהירות ויצאתי לעבוד.

כל בוקר, לאט לאט, החצר התמלאה בשמונה עשר או עשרים ילדים צווחניים בממוצע בני חמש שהתרוצצו, שיחקו, צחקו, צעקו ובעיקר 'הלכו מכות'.

כמובן שזה דרש ממני לצרוח עליהם להרגע, להפריד ובעיקר לחבק ולהרגיע את הילדים שחטפו מכות מחבריהם.

זה מצחיק, רגע אחד הם מרביצים ובוכים ושניה אחרי זה הם שוב משחקים כאילו כלום לא קרה, זיכרון קצר משהו.

הקייטנה הייתי בלי נושא ספציפי, כלומר, כל יום הייתה הפעלה שונה, חלק מהימים היו בלתי נסבלים, החום היה נוראי והילדים לא התלהבו מלשתף פעולה אבל הכל עבר ונשכח.

וכמו תמיד מצוותת לחצי הכוס הריקה חצי כוס מלאה, אני לא יכולה להגיד שהם לא היו חבורה של ילדים חמודים וחלקם גם אינטיליגנטים בצורה בלתי רגילה.

רוב הזמן הם היו מקסימים (לפחות רוב הילדים), מצחיקים וחכמים!

הצחיקה אותי התשובה של כמה מהם לשאלה בני כמה אתם?, "רבע לחמש", חמודים.

אז מה כבר אני יכולה להגיד, אחרי שמונה שעות עבודה ביום צנחתי מותשת מול המחשב או הטלוויזיה, זה סוג המנוחה שאני מכירה (ואוהבת).

אבל בסך הכל השבועיים האלה עברו במהירות ואני חושבת על העובדה שנותר רק שבוע חופש אחד ושרק שבוע מתוך כל החופש "בזבזתי" על שינה וזה משמח אותי.

קיוויתי שיהיו לי מטרות החופש, שאני אמצא משמעות לימים וסיבה טובה לקום בבוקר ומצאתי.

גם הכרתי את כל הילדים הקטנים והחמודים וכל מיני הצעות לבייביסיטר אז אני רואה כבר את הכסף העתידי שאני הולכת להרוויח ומתמלאת באושר!

ומסקנה אחת ברורה הסקתי בשבועיים האחרונים- קייטנה אני לא הולכת לעשות, להיות "שוליית הקוסם" או במקרה זה קוסמת הספיק לי.

שיהיה עוד שבוע של חופש נהדר