צריכה לתעל את הדברים, את עצמי.
להפסיק את המחשבות שמתרוצצות נון-סטופ ולהתרכז בדברים שיביאו אותי קדימה – צריכה להצליח במבחן.
אבל עכשיו אני יושבת וכותבת פה פשוט כי אני לא מצליחה להביא את עצמי להתרכז במילים האלה שכתובות בספר שמאיים בעוביו.
צריכה להכניס מידע לראש. צריכה לזכור. לדעת. להבין. לשנן. להצליח.
ומה אם זה לא יקרה?
בתחילת החופש הגדול שאלה אותי הפסיכולוגית אם אני חושבת שהמחשבות כבר לא יפריעו לי בתחילת השנה עד כדי כך, ואני באמת ובתמים חשבתי שאצליח להסתדר איתן. אבל טעיתי. היי, זה לא באמת משנה עכשיו, כי אני צריכה לסכם ולכתוב משפטים שלמים שתוכנם לא באמת מעניין אותי. כי מה בעצם מעניין אותי חוץ מאוכל, כמה ולמה? ולמה באמת?
איזה פוסט מבולגן. ודווקא כשרציתי סדר.