The Right Place

פותחת בזהירות את האלבום הישן. מיד עולה מדפיו הצהבהבים ריח כזה של פעם, ריח של אלבומים.

מדפדפת ומנסה להחיות את התמונות בראשי, גם כאלה שלא הייתי נוכחת בהן.

לאחר דפדוף קצר ולאחר שאווירת העבר השרתה עלי מצב רוח מהורהר ונוסטלגי, אני מוצאת תמונה של ילדה קטנה עם עיניים צוחקות. מוציאה את התמונה מהאלבום ומקרבת אותה אל פניי.

ורק אז, כשאני מסתכלת מקרוב בעיניים שלי מפעם, רק בקרבה הזאת אני מבינה כמה התרחקנו.

כן, מסתבר שהשנים באמת פתחו איזה פער. זה עצוב, אבל דווקא טוב לי לדעת שהילדה הזאת היא חלק ממני, ושהעיניים המחייכות האלה הן בעצם שלי. ואולי אני עדיין יכולה לגרום להן להראות ככה -  צוחקות.