אז לאיזו קבוצה אתם שייכים?
- זה מה שחשבתי.. (והשם שלי בבלוג הזה, הוא הגיל שלי, הכינוי, פרט או שניים שוליים... כי איש כאן אינו יודע את שמי.)
בגלל שאנשים הם סניליים מידי...
או סתם לא טורחים להסתכל ברשימות ואחר כך יותר מידי אנשים שואלים אותי "בת כמה את?"
אז הנה קטע קצר עליי. דבר שאני שונאת לעשות כי אני לא יכולה להגיד שאני אוהבת לדבר על עצמי במיוחד...
-
בקרוב בת טיפש-עשרה (16), בעוד פחות מחודש ליתר דיוק.
גרה בצפון, במקום קטן וחסר משמעות.
לומדת בבי"ס, אם תאמינו או לא..
פרט שולי ביותר, אך הנני מחוננת. אם זה אומר משהו...
טיפשה רוב הזמן, אוהבת להשתמש בשפה גבוהה בכתיבה.
קוראת ספרים, לעיתים שעות על גבי שעות.
שומעת מוזיקה ומתגעגעת לIPOD שלה, שיחזור כבר מתיקון.
אוהבת את אביב גפן וזמרים/להקות עבריים אחרים,
וכמו כן גם לועזיים (כלומר באנגלית), ישנים יותר ופחות.
מעריכה אנשים ששואפים גבוה ומשיגים.
אוהבת לכתוב ולדמיין.
חסרת כל כישרון ציור - אפילו הפרח ש(לא) אצייר ייצא עקום..
ביישנית רוב הזמן, אך אם תלמדו להכיר תראו שמאחוריי הנמשים מסתתרת ילדה פעלתנית,
אוהבת, משוגעת, מטומטמת במקצת, בעלת חיוך גדול ואהבת חיים.
(אך מה הסכוי שתהיו בעליי סבלנות להכיר אותי? מרבית האנשים זנחו כבר מזמן...)
אופטימית מרבית חייה. רק כי אופטימיים חיים יותר, ואלו חיים בעליי משמעות.
פועלת למען שיכנוע אנשים להיות אופטימיים, כי -
"זה לא חובה לחיות זאת זכות להיות חיים".
מעריכה מוזיקאים, כותבים ומלחינים גאוניים (אביב גפן הוא דוגמה נפלאה לאינספור אנשים אחרים שהנני מעריכה)
אוהבת לדבר עם אנשים אינטליגנטים, "אנשים נחמדים באמצע הדרך".
כותבת על עצמה בגוף שלישי, אך זה בסדר,
גם ככה יש כבר את:
"אני" החיצוני שלה, (זה שרוב החברים זוכים להכיר)
"אני" האנונימי,
עוד אחד כבר לא ישנה דבר.
(זאת הייתה רמיזה לכך שאולי יש לה פיצול אישיות.)
אם תלכו ברחוב ותראו אותה ממלמלת, מצחקקת או סתם מחייכת,
תדעו שהיא מאזינה למוזיקה / הראש שלה במקום אחר.
לא חובבת גדולה של סרטי איימה, אולי כי מעולם לא ייצא לראות הרבה כאלו...
נגד עישון ברמות שלא ניתן לתאר. נגד סיגריות, ונמנעת מלעשן אותן.
חברות הן 50% מהחיים. שאר ה50% זה המשפחה.
אוהבת לאהוב, לחבק, לנשק.
לעיתים מרגישה כמו חייה קטנה פצועה חסרת תועלת, שזקוקה לטיפול חם ואוהב.
האם היית מוכן לקחת אותה לחזקתך?
תהיה שם כשצריך. יודעת להיעלם כשמרגישה מיותרת - כבר רגילה, זה קורה הרבה.
פוחדת שאיבדה כבר את האני האמיתי שלה,
פוחדת שהיא מסתתרת מאחורי אני האנונימית,
כמו שההוא מהפוסט הראשון, הזהיר אותה....
מוטו לחיים: "תשאפו לירח, מקסימום תיפלו לכוכבים"
ומכיוון שהפוסט הזה לא היה אמור להתקיים כלל וכלל,
אפנה אתכם כעת לפוסט הקודם.
אם ל2 או 3 אנשים שאולי קוראים כאן מתחשק לומר משהו,
או סתם לעשות לי נחמד על הלב,
ולהגיב.
The Butterfly.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Butterfly.