אמאל'א

הקיץ עובר לי מהר מדי. הלוואי והייתי יכולה לעצור את הזמן בקיץ. אני רוצה לתכנן לנו חופשה ושוקלת את אילת. האם אפשרי להיות באוגוסט באילת ולא להצלות? אני ממש זקוקה לימים של נופש.

הימים כל כך הרבה נכונים לי בקיץ, ועדיין היה לי קשה ללכת לעבודה היום, יום ראשון. אני כותבת גרנט גדול ומכינה שיעור לקורס קיץ. זה קורס שיטות ורובו עבודת מעבדה על... קיפודי ים! קליל יחסית. אחרי הקורס אתפנה להכין את הקורס של שנה הבאה. כל כך הרבה יותר קל כשאני לא מלמדת פרונטלית. בשבת ביקרנו את אמא שלי. ביקור מתקן. הפעם רק ממיע והבנות. הבנים נשארו לראות סרטים בבית. היה נעים, רגוע, ודווקא מתוך הרוגע ראיתי את הקושי האמיתי שלה. קשה להיות זקנה. גם לי יהיה קשה. הבדידות, זה שאין למה לצפות, התחושה שאנחנו לא מועילים, חוסר העשיה והבריאות המדרדרת. הצעתי לאחים שלי לעשות תורנות כך שכל שבועיים אחד מאיתנו יבקר אותה. הם הסכימו - מקווה שנעמוד בזה. אנחנו עומדים בביקור פעם בחודש וחצי, בלי בעיה. מקווה שגם הם ירתמו. אני חושבת שגם לזקנים שממשיכים להיות פעילים ובריאים יחסית לא קל עם ההדרדרות המנטלית וההדרדרות של הגוף. איך אפשר לקבל את זה? אני שמחה שעברה לדיור מוגן. עם כל הקשיים שהיו לה עם אבא שלי, לפחות הם היו ביחד, לא לבד. כבר שמונה שנים אחרי, וזה לא קל. התקשרתי היום לעודד אותה. אני אנסה להתקשר כמה פעמים בשבוע לפחות. 

קראתי ספר של ניק הורנבי - התרסקות. ספר לבני הנעורים אבל הוא כותב כל כך טוב שמאוד נהניתי למרות שהגיבור בן 16. יש קטע בספר שהוא נותן לחיים שלו ציון בין 1 ל-10. הוא נותן לעצמו 8 על העמידה שלו במשימות החיים שלו, ו-3 על עמידת החיים בציפיות שלו. (הוא אבא צעיר לתינוק ומנסה ללמוד במקביל, לא מה שרצה בדיוק). חשבתי שזאת הפרדה מעניינת, בין עמידה במה שלקחנו על עצמנו לבין הנאה מהחיים. אפשר לחלק את זה להורות, זוגיות, עבודה, חיים. אני חושבת שהשתפרתי בשנים האחרונות, בכל התחומים, אבל תמיד יש מקום לשיפור נוסף.

הלכנו עם הגדול למפגש הכנה לארכימדס בטכניון. נראה מצויין. אני מקווה שזה יתפוס אותו ושהוא יהנה מזה ושזה יחזק לו את הבטחון העצמי והאמונה בעצמו. 

הקטנה במחנה קיץ ונשמע שהיא נהנית. ממיע עובד על שאריות העבודה מהיום ואני אקח את ליאור להתקלח ולישון. החיים כל כך הרבה יותר רגועים ונעימים לי בקיץ. בלי ללמד כמעט, בלי הלימודים שלהם, פשוט לחיות.