חזרתי מהצבא. לשישי שבת. יותר נכון, חזרתי מטירונות בת חודש אחד, כאשר הבטיחו לנו טירונות של שבועיים בלבד. הם מתגאים בכך ואומרים שזה בגלל החגים. עם זאת, אסגור את ראש השנה. 
היה קשה. אתם בטח מתארים לעצמכם. יש בבסיס רק מפקדות; ועוד שתי מפקדים. קשה לי לעמוד הרבה. הברך השמאלית שלי כואבת. קשה לי לאמץ את מיתריי הקול. הגרון שלי כואב כבר. אני בקושי מדבר...
מדי יום ספרתי לאחור. "מתי יוצאים כבר", שאלתי את עצמי. בתוך כל הרוע הזה, יש קצה אור במנהרה. יש לי אהבה. אני מתגעגע אליה כמו שאף אחד לא מתגעגע לאהבה שלו!!! אנחנו בקשר יום יומי, אבל בכל זאת... אני רוצה להביט בעיניה, להרגיש את המגע הנעים והחם שלה... להיות איתה... 
ביום ראשון (מחר), אני חוזר לבסיס. לשבועיים ברצף!!! 
ואתם בטח שואלים מה אנחנו עושים שם. האמת, שום דבר. 
רק עומדים, קמים מוקדם ואוכלים שלוש ארוחות ביום...
לפעמים, יש גם הרצאות...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
