אחרי הרבה זמן שאני עם חיוך,
הרבה זמן שאני מאושרת בלי סוף..
אני מרגישה קרועה.
לא אני, לא שלי יותר.
שקטה הרבה יותר משאני רגילה..
והכי קשה לי?
שאני שומרת.
אני שומרת דברים.
אני שומרת דברים מאנשים שחשובים לי,
שאני מספרת להם הכל,
אני מתחילה לשמור בלב, לא מזכירה מילה בקשר זה,
מתחמקת, "מעגלת קצוות" (ביטוי יותר יפה למשקרת), שותקת.
אני הייתי מספרת פעם הכל...
ועכשיו אני שותקת.
מי את? מה עשית לשלי שלי?
קשה לי עכשיו.
קשה לי, למרות שאני שמחה.
אני כלכך שמחה,
ויש לי סיבה.
אבל מצד שני..
קשה לי.
אני שוב פעם מסתגרת בתוך עצמי,
וכל הכנות שהייתה לי - נעלמה.
כן, אני כנה.
אבל אני מסתירה דברים משמעותיים.
דברים משמעותיים מאנשים שחשובים לי.
ואני נקרעת.
אני פשוט נקרעת ביני לבין עצמי.
נקרעת בין השקרים לאמת שלי.
ונחשו מה?
אני שונאת את התחושה הזאת.
קשה לי לחיות ככה.
אני לא רוצה לחיות ככה!
אבל אין לי מה לעשות.
רק להמשיך ולהיקרע, עד שבסוף שלי תתחלק לשני חלקים...
נקווה שיקח זמן עד שזה יקרה.
~
תעזרו לי.
אני לא רוצה להיות קרועה.
אני רוצה לדבר עם מישהו, לספר לו הכל!
אבל אני לא יכולה לדבר עם האנשים הקרובים לי,
החשובים לי,
כי הם ישפטו אותי, הם יבקרו אותי.
ונמאס לי שמבקרים אותי,
אז אני פשוט שותקת.
אבל אני אתפוצץ בסוף,
ואני לא רוצה שהפיצוץ הזה יהיה על האנשים החשובים לי.
אני צריכה פסיכולוג.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
